הבורסה לניירות ערך בתל – אביב – מה תפקידה, ומהם השירותים שהיא נותנת

לקבלת הצעת מחיר השאירו את פרטיכם.

הבורסה לניירות ערך בתל – אביב – אין אחד שלא שמע עליה בחדשות, קרא עליה בעיתונים או באתרי החדשות השונים. עבור רבים וטובים מאיתנו, המספרים העולים ויורדים המסמלים את אשר מתרחש בבורסה מידי יום, לא מוסברים ולא מובנים כלל. בדיוק בשל כך, ניסינו לעשות קצת סדר בכתבה שלפניכם.

 

הבורסה לניירות ערך – רקע כללי שכל משקיע חייב לדעת (וגם כל אדם פרטי)

הבורסה לניירות ערך, ממוקמת בתל – אביב, והיא משמשת כחברה היחידה למסחר בניירות ערך בישראל. שמה המלא של החברה הוא הבורסה לניירות ערך בתל – אביב בע"מ, כאשר באנגלית היא נרשמת בראשי תיבות כ- TASE, דהיינו, The Tel – Aviv Stock Exchange Ltd.

מאז ומעולם נחשבו יהודים כמבינים בתחום הפיננסי. ואכן, בשנות ה- 30, עלו לארץ יהודים שעסקו במסחר ובבנקאות, מארצות אירופה שסבלו באותה תקופה מרדיפה על ידי גרמניה הנאצית. עלייתם הובילה לפתיחת המסחר בניירות ערך, כאשר קצת לאחר הקמת המדינה, בשנת 1953, מסחר זה התמסד לכדי חברה שמארגנת ומאגדת את כל פעולות המסחר בניירות ערך בישראל, הלא היא הבורסה לניירות ערך.

הבורסה החליפה מספר מבנים לאורך השנים, כולם בתל – אביב, כאשר בשנת 2014, עברה הבורסה לביתה החדש, שנמצא ברחוב אחוזת בית 2, בתל – אביב. רבים טועים וסבורים כי הבורסה לניירות ערך ממוקמת בגבול רמת גן – תל – אביב, לצד תחנת הרכבת תל – אביב סבידור מרכז. בניין זה, המכונה גם הוא 'בורסה', משמש כמרכז לעסקים רבים, ביניהם בורסת היהלומים. רוב שנות פעילותה, הבורסה שימשה כחברה שלא למטרות רווח. בשנים האחרונות ניסתה החברה להפוך לחברה למטרות רווח, ולקראת סוף  2019, החלה החברה לסחור את ניירות הערך של עצמה (כלומר, ניירות הערך של החברה לניירות ערך נסחרו בבורסה לניירות ערך).

 

הבורסה בישראל – מאפיינים וזמני פעילות

במדינת ישראל, בשונה ממדינות רבות ברחבי העולם, קיים רישיון לפעילות חברה לניירות ערך אחת בלבד. יחד עם זאת, הרשות להגבלים עסקיים (המכונה כיום – 'רשות התחרות'), הוציאה החלטה בשנת 1994, לפיה הבורסה איננה מונופול בשוק זה. מה שמתרחש בבורסה לניירות ערך, הוא סחר של ניירות ערך, בין רוכשים ומוכרים. המוכרים יכולים להיות למשל חברות שמנפיקות מניות ומציעות אותן למכירה לציבור הרחב, או בעלי מניות בחברה מסוימת, אשר מעוניינים להיפטר ממספר מניות ולמכור אותן לרוכשים חדשים. רוכשי המניות יכולים להיות אנשים חדשים או ותיקים בסחר בבורסה, המעוניינים לרכוש את ניירות הערך (המניות בדוגמא שלעיל).

גם חברות יכולות לרכוש מניות של חברות אחרות, ולעיתים יוצא שחברה X היא השולטת בחברה Y. ככלל, חברות שניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה לניירות ערך, מכונות חברות ציבוריות (או 'תאגידים מדווחים'). כך לדוגמא, חברת אל – על, מאפשרת לקבוצות ואנשים פרטיים לרכוש מניות של החברה, על ידי סחר בבורסה לניירות ערך.

לשם כך, מניות החברה נסחרות בבורסה בתל – אביב, ולפיכך, חברת אל – על היא חברה ציבורית. מאחר שחברה ציבורית מורכבת מגורמים רבים המאפיינים אותה, למשל – משקיעים פרטיים רבים הרוכשים מניות ואחוזים מהשליטה בחברה, החברות הללו כפופות לחובות גילוי מחמירות שמוטלות עליהן מתוקף חוק החברות. כמו כן, נושאי המשרה בחברה (למשל, דירקטורים) מחויבים בחובות אמונים וזהירות כלפי בעלי המניות, נושי החברה ועוד.  

הבורסה לניירות ערך, פועלת בימי חול, ואינה פועלת בשבת ובחגי ישראל. ביום שישי, הבורסה אינה פעילה, מאחר שיום שישי בישראל נחשב כיום עסקים קצר. מעת לעת עולות הצעות להשוות את זמני המסחר בבורסה לניירות ערך לזמני המסחר של מדינות רבות בעולן, בהן הבורסה לא פועלת בימי שבת וראשון. אם יתקבלו הצעות אלו, הבורסה תעבוד בימים ב – ו (כולל יום שישי), ותהיה מושבתת בימי שבת וראשון. 

 

שעות הפעילות, בימים בהן הבורסה פעילה, הן:

ימי ב' – ה': 9:00 – 17:35. שעת תחילת המסחר עבור נגזרים היא 9:30.

יום א': 9:00 – 16:35. שעת תחילת המסחר עבור נגזרים היא 9:30.

 

יום העבודה בבורסה, מתחלק לחמישה חלקים:

  • השלב הראשון של יום המסחר: טרום פתיחה: 9:00 – 9:10. 

במהלך זמן זה, הברוקרים והבנקים מזרימים לנתוני המחשב פקודות קנייה ומכירה שהתקבלו. מתבצע איזון בין הביקוש להיצע של כל מניית חברה, וכך נקבע לכל מניית חברה מחיר תיאורטי. 

 

  • השלב השני של יום המסחר: פתיחה: 9:45 – 9:50.

9:45 הוא שער הפתיחה, כאשר בזמן זה מתבצעות עסקאות של שער הפתיחה. כל פקודות המכירה והקנייה שבוצעו עד זמן זה ייקבעו לפי מחיר הפתיחה שחושב בהליך טרום הפתיחה, גם במקרה בו מחיר הפתיחה גבוה או נמוך מהמחיר בו ננעל המסחר יום קודם לכן. 

 

  • השלב השלישי של שער הפתיחה: רצף:9:45 – 16:16. 

שלב הרצף, הוא השלב הארוך ביותר ביום המסחר, והוא מתחיל מיד לאחר סיום עסקאות הפתיחה. 

 

ככלל, למסחר בשלב הרצף, קיימים 4 אלמנטים אופייניים ועיקריים:

  • מסחר דו צדדי – המסחר מתנהל באנונימיות, כאשר גם זהות רוכש ניירות הערך וגם זהות המוכר שלהן, אנונימיות לחלוטין. משא ומתן נפרד מנהל לגבי מחיר כל עסקה דו צדדית, כאשר המחיר עליו יוסכם בין המוכר לקונה לא ישפיע על המשך הסחר (וכך יכול להיות מצב שעסקה דומה לחלוטין שתיסגר מיד לאחר סגירת עסקה דו צדדית, תוסכם במחיר שונה לגמרי). 

למשל, מחיר הפתיחה של מניית חברת 'אל – על', נקבע על 1600 אגורות למניה. במהלך שלב הרצף, נרשמה הצעת מכירה של מניית 'אל – על', במחיר 1580 אגורות למניה, ומניה זו נרכשת במהירות. קצת אחר כך, תירשם הצעת מכירה בסכום של מחיר הפתיחה, דהיינו, 1600 אגורות למניה, וגם היא תירכש. ניתן לראות שההצעה הנמוכה על סך 1580 לא בהכרח משפיעה על ההצעות הבאות ביום הסחר.

  • סימולטניות – מסחר המתנהל בו זמנית עבור אותן מניות. כך, יכול להיווצר מצב שיש  עשרות אם לא מאות רוכשים ומוכרים של אותן המניות בעת ובעונה אחת.פקודות – במהלך שלב הרצף, מתרחשות שתי פקודות עיקריות: הראשונה,  Market, והשנייה, Limit. 

Limit, או בעברית, פקודת הגבלת מחיר, מאפשרת למשקיע מסוים לקבוע את מחיר הגבול של המניה שהוא מעוניין לרכוש או למכור.

כך, יכול משקיע להגביל את הסכום המקסימלי שהוא מוכן להשקיע עבור מחיר רכישת מנייה מסוימת, וכן להיפך – משקיע יכול להגביל את הסכום המינימלי עבור מחיר מכירת המנייה שבבעלותו. בהמשך לדוגמה עבור חברת 'אל – על', שהגדרנו כי שער הפתיחה שלה נקבע על 1600 אגורות למניה, יכול משקיע בשם חזי, המעוניין לרכוש מנייה שכזו, לרשום פקודה לפיה הוא מוכן לרכוש מניית 'אל – על', במחיר של עד 1600 אגורות למניה. היה ומחיר המניה יעלה, פקודת הרכישה של חזי לא תתבצע.

באופן דומה, יכול לקבוע הרצל, משקיע המחזיק במניות 'אל – על', כי הוא רושם פקודת Limit בסכום של 1590 אגורות למניה. במצב דברים זה, ימכרו מניותיו, ככל שערך המניה לא ירד מ- 1590 אגורות למניה.

היה ומניית 'אל – על' תצנח בערך הנמוך מ- 1590 אגורות למניה, פקודת המכירה של הרצל לא תתרחש ותתבטל.  למעשה, פקודת Limit מאפשרת למשקיעים לקבוע מראש את הסכום עימו הם מוכנים לסחור.

Market, או בעברית, 'פקודת שוק', היא פקודה המוצמדת לשער הפתיחה (ככל שלא בוצע מסחר בשלב שער הפתיחה). באופן זה, רוכש יכול לקבוע כי הוא יבצע פעולת רכישה או מכירה בהתאם לשער הפתיחה. כך, יכול הרצל, המחזיק כאמור במניות של חברת 'אל – על', לקבוע פקודת Market, לפיה מניותיו ימכרו אך ורק בערך שער הפתיחה, דהיינו 1600 אגורות למניה. אם לא היו מספיק רוכשים בשער הפתיחה, תעבור הפקודה לשלב הרצף, ותוצע לרוכשים פוטנציאליים בשער שנקבע בשער הפתיחה.  

יש לציין כי עבור הפקודות המתרחשות בשלב הרצף, נקבע מחיר מינימום – עבור מכירה או רכישת מניה, יש צורך בפקודה שמחירה המינימלי הוא 2000 שקלים. 

רציפות – ככלל, ניתן לבצע פקודות בנוגע למניות לכל אורך יום המסחר. כך, יכול כל בעל מניות או רוכש פוטנציאלי לבצע פעולה בהתאם לפעולות המתבצעות בשוק ההון, לכל אורך יום המסחר. 

 

  • השלב הרביעי של יום המסחר: טרום נעילה ונעילה 16:16 – 16:30.

במהלך שלב זה, המתחיל ברגע בו נסתיים שלב הרצף, עדיין מתקיים מסחר, אך הוא מתנהל לפי שער הנעילה בלבד, ללא אי – אלו הגבלות מינימום של גודל הפקודה. בין 16:16 – 16:25, נקבע שער הנעילה של כל מניה. שער זה נקבע בהתאם לממוצע העסקאות שבוצעו בכל מנייה ספציפית במהלך 30 הדקות האחרונות של המסחר, וככל שהמחזור המצטבר במסגרת 30 הדקות הללו עבר את הרף הבא:

400 אלף שקלים למנייה הנמצאת במדד המעו"ף (מניות של 35 החברות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל – אביב), או 100 אלף שקלים למנייה שאינה כלולה במדד המעו"ף. 

היה והמחזור לא עבר את הרף הנ"ל, שער הנעילה יקבע בהסתמך על עסקאות שבוצעו במסגרת יום הסחר. כאשר עסקאות לא בוצעו כלל עבור מניה מסוימת ביום סחר, שער הנעילה יקבע בהתאם לשער הפתיחה. 

במהלך חמש הדקות האחרונות של יום הסחר, דהיינו, בין 16:25 ל- 16:30, מתרחשות עסקאות אחרונות של יום הסחר, בהתאם לשער הנעילה שנקבע. 

בשעה 16:30, סוגרת הבורסה את אפשרות הסחר, וכך מסתיים לו עוד יום של מסחר בבורסה לניירות ערך בתל – אביב.

 

סוגי ניירות ערך הנסחרים בבורסה

הסחר בניירות ערך אינו כולל סחר במניות בלבד, למרות ש'מניות' זהו סוג הסחר המוכר והנפוץ ביותר בבורסה. למעשה, יש מגוון רחב של מוצרים פיננסיים הנסחרים בבורסה. נכון לשנת 2020, אלו הם המוצרים הפיננסיים הנסחרים בבורסה (הסבר קצר ילווה כל מוצר פיננסי):

מניות – מניה היא מכשיר פיננסי, באמצעותה מוקנית לאדם המחזיק בה, בעלות מסוימת בחברה. כך לדוגמא, אדם המחזיק ב- 100 מניות מתוך חברה שסך כל מניותיה הוא 1000, מחזיק ב- 10% ממניות החברה, והוא בעלי 10% מהחברה. החזקת המניות מקנה זכויות רבות:

המחזיק במניות יכול להצביע באסיפה הכללית של בעלי המניות, ולהשפיע על הנעשה בחברה. 

המחזיק במניות נהנה מחלוקת דיבידנד (חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה), המתרחשת מעת לעת בחברה. 

המחזיק במניות יכול להשפיע על הליך קבלת ההחלטות בחברה, ובכללן בחירת דירקטורים שיכהנו בדירקטוריון החברה ועוד. 

המחזיק במניות בשיעור של למעלה מ50%, שולט בפועל בחברה, וכוחו בה רב (חוק החברות מגדיר בעל שליטה גם בעלי מניות מסוימים להם פחות מ50%, כאשר אין בחברה אדם המחזיק במעל ל- 50% ממניות החברה).

כן קיימות חובות החלות על בעלי מניות החברה. 

 

אג"ח – אג"ח (אגרת חוב) היא נייר ערך, המשמשת כהתחייבות לתשלום חוב. למחזיק האג"ח יש למעשה חוב כלפיו, שיוחזר לו בתאריך עליו הוסכם בעת כתיבת האג"ח. באמצעות האג"ח, גופים פיננסיים שונים לווים כסף מאנשים ותאגידים. שני סוגי אג"ח נסחרים בבורסה לניירות ערך, המסווגים בהתאם לזהות המנפיק:

אגרות חוב ממשלתיות (אג"ח ממשלתי), המנופק על ידי המדינה. באופן זה, משלם אזרח עבור רכישת האג"ח מהמדינה. המדינה מקבלת כסף מהאזרח, ומתחייבת לשלם לו את הסכום ששילם (בתוספת ריבית) בתאריך מסוים. אגרות חוב קונצרניות, או אג"ח חברות, מונפקות על ידי חברות, שרוצות לגייס הון. בדומה לאג"ח הממשלתי, מקבל האזרח התחייבות להחזר חוב בתוספת ריבית, כאשר החברה מקבלת ממנו הלוואה. כך, מקבלת החברה כסף נזיל לפעילותה השוטפת, ואילו האזרח מקבל הלוואה בתוספת ריבית. אג"ח ממשלתי נחשב יותר בטוח מאשר אג"ח חברות, לאור העובדה שמדינות נחשבות בטוחות, וכמעט שלא יכולות להגיע למצב של חדלות פירעון. זאת לעומת חברות, שם הסיכון לחדלות פירעון גדול בהרבה. בהתאם, הריבית המתקבלת עבור אג"ח חברות גדולה מהריבית המתקבלת עבור רכישת אג"ח ממשלתי. 

  • ניירות ערך המירים: ניירות ערך המירים, מהווים ניירות ערך אותם ניתן להחליף ('להמיר') עם ניירות ערך אחרים. זאת, ככל שקיימת עמידה במספר תנאים הקבועים בתקנון הבורסה לניירות ערך. בין היתר, נסחרים בבורסה לניירות הערך שבישראל, ניירות הערך הבאים: 
  • כתבי אופציה: כתבי אופציה הם ניירות ערך מסוג 'נייר ערך המיר'. באמצעותם, ניתן לרכוש מניות בחברה בעזרת שני אופנים: בשעת רכישת ובשעת מימוש הכתב והפיכתו למניה. כתב האופציה משמש כאופציה לרכישת מניות, כאשר אם מחיר האופציה גבוה ממחיר השוק של המניה, לא כדאי לממש את האופציה, ואילו אם מחיר האופציה נמוך ממחיר השוק של המניה, כדאי בהחלט לממשו. אורך החיים של כתבי האופציה הנסחרים בבורסה מוגבל בדרך כלל, ואורך לרוב בין שנה לארבע שנים. 
  • אופציות רכש ומכר למניות:

כל משקיע יכול לרכוש או למכור אופציה לרכישת מניות. אופציות רכש מכונה אופציית Call, ואילו אופציית מכר מכונה אופציית Put. נסביר זאת באמצעות דוגמא:

נניח שמניית Google נסחרת במחיר של 50 דולר למניה. עוד נניח שקיימת אופציה בשוק, שעומדת על מחיר מימוש של 45 דולר למניה, ותאריך הפקיעה שלה הוא בעוד שנתיים. האופציה הזו תיסחר בבורסה במחיר של מעל 5 דולר (מתחת למחיר זה, יוכלו קונים לשלם את מחיר המימוש וכך לרכוש את המנייה במחיר הנמוך ממחירה כיום).

כך, יכול משקיע מסוים לרכוש אופציית Call שכזו ב10 דולר. עוד שנתיים, בהנחה שמחיר מניית גוגל יצמח בהרבה, נניח למחיר של 100 דולר למניה יוכל בעל האופציה לשלם את המחיר שנקבע עבור האופציה מראש (45 דולר למניה), ולהרוויח כמעט 50% (שילם על המניה 45 דולר, וכן 10 דולר עבור רכישת האופציה. סך הכל – 55 דולרים. מחיר המניה בעוד שנתיים – 100 דולרים. רווח של 45%).

אופציית Put היא אופציה הפוכה, במסגרתה משקיע מאמין שערך המניה ירד. בהמשך לדוגמא, נניח שהמשקיע מאמין שמחיר מניית גוגל, שעומד כיום על 100 דולר למניה, ירד ל- 30 דולר למניה. הוא יכול לרכוש אופציית  Put שתעלה לו 20 דולר עבור רכישת האופציה, במחיר מימוש של 90 דולר למניה, כאשר מועד הפקיעה הוא עוד שנה. בהנחה שעוד שנה מחיר מניית גוגל אכן ירד ל- 20 דולר למניה, יצא כי המשקיע הרוויח סכום כסף יפה: השקיע 20 דולר עבור רכישת האופציה, מכר את המניה ב- 90 דולר, וקנה את אותה מניה כעת ב- 30 דולר). 

  • אג"ח להמרה: אג"ח להמרה משמש כשילוב בין כתב אופציה לאיגרת חוב, כאשר ניתן להמירו למניה. יחס ההמרה נקבע מראש, ובהגיע העת המוסכמת, יכול בעל האגרת להחליט האם להמיר את האג"ח למניות, לפי יחס ההמרה. 
  • תעודות סל ומוצרי מדדים נוספים: תעודות סל הן תעודות התחייבות, הדומות באופיין לאג"ח. את תעודות הסל מנפיקים גופים פיננסיים שונים, ובאמצעותם יכול משקיע לעקוב אחר נכסי בסיס, דוגמת: שערי מטבע חוץ מסוים, מדדי מניות, סחורות, מדדי אג"ח ועוד. כך למשל, יכול משקיע לרכוש תעודת סל העוקבת אחר מדד תל – אביב 35 (המדד העוקב אחר 35 החברות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל –  אביב). למעשה, המשקיע 'כאילו' רוכש מניות של כל 35 החברות הגדולות בבורסה, כאשר השעה שמחיר מנייתם עולה, ההשקעה תצמח בהתאם. 

כן ניתן להשקיע בנגזרים פיננסיים, שהוא שוק מכשירים פיננסיים שערכם נקבע ונגזר בהתאם לנכס בסיס. כך, ניתן לפזר סיכונים, בעזרת השקעה המוצמדת לנכס בסיס ולא בהשקעה נקודתית. מרבית הנגזרים הפיננסיים, הם בעיקר אופציות רכש או מכר בהתאם למדד תל – אביב 35 וכן שער שקל – דולר. מיעוט השקעות בנגזרים הם חוזים עתידיים ואופציות עתידיות.

על כל פעולה המתבצעת בבורסה לניירות ערך, גובה הבורסה עמלה מן המשתתפים בה. כך, החברים המשתתפים בסחר בניירות ערך בבורסה משלמים עמלה לבורסה, וכן החברות המונפקות בבורסה לניירות ערך מחויבות בתשלום עמלה. 

אנו מקווים כי המאמר הקנה לכם ידע וכלים להכיר מעט יותר את הבורסה לניירות ערך בתל – אביב, את הנעשה בה, ואת מגוון האפשרויות הרחב שהיא מעניקה לציבור המשקיעים. אם אתם מעוניינים להשקיע בבורסה לניירות ערך, אך מעולם לא ביצעתם השקעה בבורסה, אנו ממליצים לפנות לייעוץ מקצועי, שיסייע לכם לכל הפחות בהשקעות הראשונות שתבצעו. 

נשמח לעמוד לשרותכם בכל נושא

השאירו את פרטיכם
ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם

כתבות נוספות בנושא