התשואה של מכשיר פיננסי מסוים (למשל קופת גמל, פנסיה או קרן השתלמות) מהווה את אחד הכלים המרכזיים להעריך את כדאיות ההשקעה. עם זאת, לעיתים הגופים הפיננסים מציגים תשואה שנתית, שאינה לוקחת בחשבון שינויים שהתרחשו בכוח הקנייה במדינה הרלוונטית. משמעות הדבר היא שאף שנראה שהתשואה הייתה חיובית, ייתכן והייתה אפסית ואף שלילית, בכל הנוגע למונחים של כוח הקנייה.
מהן תשואות שנתיות של גופים פיננסיים?
מכשירים פיננסים שונים מרוויחים בכל שנה תשואה משתנה, מציגים זאת לקהל יעד מגוון, ופעמים רבות אף מתגאים בתשואה המתקבלת. תשואה זאת משקפת את הרווח (או ההפסד) שהיה ללקוח כתוצאה מהשקעות פיננסיות שונות שביצע עבורו הגוף הפיננסי. למשל, קרן השתלמות א', השיגה בשנת 2019 תשואה של 14%.
על פניו, תשואה זו תתבטא בכך שאדם שהשקיע בחברה זו 1000 שקלים בתחילת שנת 2019, הרוויח 140 שקלים, וכעת הסכום עומד על 1140 שקלים (מהם יש להפחית דמי ניהול שגובים הגופים הפיננסיים). לחלופין, קרן השתלמות רבות הציגו נתונים הפסדיים במהלך שנת 2020, בעיר עקב משבר הקורונה שפקד את ישראל ושאר מדינות העולם.
לצורך הדוגמא, נניח שאותה קרן השתלמות, חוותה הפסדים לאור המשבר, והציגה נתוני תשואה של מינוס 10% (-10%). במצב דברים זה, התשואה השלילית תתבטא, בין היתר, בדמות משקיע שהפקיד 1000 שקלים בקרן בתחילת השנה, יפסיד עקב הפקדתו 100 שקלים.
עם זאת, חשוב להבהיר כי למונח "תשואה" פנים רבות, וכי אותם 14 או 10 אחוזים שהוצגו לעיל, לא בהכרח מעידים על אותם נתונים אמפיריים שהוצגו בדוגמאות. על מנת להבין את הנתונים שמוצגים על ידי הגופים הפיננסים בצורה נכונה, וכדי לקבל החלטות מושכלות ביחס אליהם, יש להבחין בין שני סוגים עיקריים של תשואה: תשואה נומינלית ותשואה ריאלית.
מהי תשואה נומינלית ומדוע היא נחשבת 'בעייתית'?
תשואה נומינלית מעידה על ההפרש באחוזים שבין סכום הכסף שהושקע במכשיר הפיננסי לבין סכום הכסף שקיים בו לאחר תקופת השקעה מסוימת. למשל, אם יעל משקיעה בקופת גמל סכום חד פעמי של 1,000 ש"ח, וכעבור שנה קיים בקופה סכום של 1,100 ש"ח כתוצאה מרווחי הקופה, אזי שהתשואה הנומינלית מהווה 100 ש"ח, כלומר 10% בשנה משווי ההשקעה הראשונית. במילים אחרות, התשואה הנומינלית היא חישוב בסיסי של הפער בין הכספים שהושקעו, לכספים שהתקבלו.
עם זאת, לצד התשואה הנומינלית שיכולה להתקבל מהשקעה בקופת גמל או מכשירים פיננסים אחרים, יש לזכור כי הערך של הכסף משתנה בכל נקודת זמן, ויש לגלם את השינוי בערך הכסף בתקופת ההשקעה בתוך חישוב התשואה. בהקשר זה, המונח "כוח קנייה" מתאר את כמות המוצרים שניתן לקנות בשקל אחד (או בכל מטבע זר אחר) בתקופה נתונה.
לאור העובדה שרמת המחירים לצרכן עולה עם השנים, ניתן לקנות פחות מוצרים בשקל אחד בשנת 2019, מאשר היה ניתן לקנות בשקל אחד בשנת 1980. למשל: דירה שעלתה לפני 50 שנים 150 אלף שקלים, תעלה היום 3 מיליון שקלים. למרות שהדבר נשמע חריג, לרוב איננו מרגישים את העלייה ברמת המחירים, שכן הכנסותינו עולות בהתאם. לדוגמא, ישנן משכורות מסוימות שעולות ביחד עם מדד המחירים לצרכן או מדדים אחרים – באופן שלמעשה משאיר בידי אותם אנשים את אותו כוח קנייה לאורך השנים.
חשוב לזכור כי התשואה הנומינלית שמוצגת בקופת הפנסיה אינה מתייחסת כלל לשינוי בכוח הקנייה, ומציגה חישוב בסיסי של התשואה המספרית שהושגה בשנה מסוימת. עם זאת, התשואה הנומינלית יכולה להטעות, שכן אם קופת הפנסיה של אייל הרוויחה 4% בשנה, וכוח הקנייה ירד ב-4% בשנה – הרי שאייל יוכל לקנות אותה כמות של מוצרים בכסף שהרוויח מהקופה, למרות שהיא עלתה ב-4% בשנה. למעשה, עליית מדד המחירים הפכה את החיים ליקרים יותר, והכסף של אייל שנשאר בקופה לא יאפשר לו לקנות יותר מוצרים מאשר היה יכול לקנות לפני שהשקיע.
מהי תשואה ריאלית?
בגלל הבעייתיות שתוארה, חלק מהגופים הפיננסים משתמשים במונח "תשואה ריאלית". חישוב התשואה הריאלית נעשה במונחים של כוח הקנייה. כך למשל, אם התשואה הנומינלית מקופת הגמל בשנת 2019 עמדה על 5%, אך באותה שנה כוח הקנייה ירד גם הוא ב-5%, אזי שהתשואה הריאלית לשנת 2019 היא 0%. במילים אחרות: התשואה הריאלית מחשבת את התשואה שהצטברה בתקופה מסוימת, בהתאם לערך של הכסף באותה תקופה. באמצעות תשואה ריאלית, ניתן להבין את כוח הקנייה שנוסף למשקיע, כתוצאה מהשקעתו. כך, הצגת התשואה הריאלית נותנת למשקיע תמונה מדויקת, רחבה ואמינה על הערך האמיתי של השקעותיו.
תשואות ברוטו לעומת תשואות נטו
חשוב לעמוד על מושג נוסף בנושא התשואה, והוא ההבדל בין תשואת הברוטו ותשואת הנטו. במכשירים פיננסים שונים (למשל קופת פנסיה וקרן השתלמות), הגוף הפיננסי גובה מהלקוחות תשלום מסוים על ניהול הקופה, למשל דמי ניהול. ברוב המקרים דמי הניהול נגבים כאחוז מסך ההשקעה, כלומר מהרווח שנזקף לזכות הלקוח, מורידים אחוז נוסף שמגיע לטובת לקופה המנהלת.
גם בנקודה זאת חשוב לומר שתשואת הברוטו שמוצגת (נומינלית או ריאלית) אינה כוללת את הקיזוז של דמי הניהול, בעוד שתשואת הנטו כן כוללת. למשל, קופת הפנסיה של אבי עדכנה אותו כי השנה השיגה הקופה תשואה נומינלית ברוטו של 4%, בעוד שדמי הניהול עומדים על 2% לאותה התקופה. בשל כך, כדי להבין מה הרווח הסופי שייזקף לזכות אבי, עליו לחשב את תשואת הנטו, ולהפחית את דמי הניהול מהתשואה שנצברה, כך שתשואת הנטו תהיה2% בשנה.
לסיכום
לעובדה שכוח הקנייה יורד במרוצות השנים ישנה השפעה מכרעת על החסכונות השונים שלנו. בעוד שהצגת התשואה הנומינלית לא מתייחסת כלל לכוח הקנייה ולערך הכסף המשתנה, התשואה הריאלית לוקחת נתון זה בחשבון. בשל כך, התבוננות בתשואה הנומינלית, לצד התשואה הריאלית, יכולה לסייע לנו להבין האם השקעתנו הניבה פירות, וזאת לאור כלל נתוני השוק הכלכליים.
