אינפלציה נמוכה: איפה להחזיק את הכסף עכשיו

פורסם: 08.10.2026 · עודכן: 17.11.2026 · 7 דקות קריאה

בקצרה

יעד האינפלציה בישראל הוא טווח של 1% עד 3% בשנה, ובנק ישראל אחראי לשמור עליו. גם באינפלציה של 1% בלבד, 100,000 שקל שעומדים בעו"ש בלי ריבית מאבדים כ-9,500 שקל מכוח הקנייה תוך עשר שנים. המספר שחשוב הוא התשואה הריאלית, כלומר התשואה פחות האינפלציה ופחות דמי הניהול. לכסף שתצטרכו בשנה-שנתיים הקרובות מתאימים פיקדון, קרן כספית או מק"מ, שהוא איגרת חוב של בנק ישראל לתקופה של עד שנה. כסף לטווח ארוך מחזיקים בתיק מפוזר, שלא משנים בכל פרסום של המדד.

מה בעצם נחשב "אינפלציה נמוכה" בישראל?

אינפלציה נמוכה היא מצב שבו המחירים עולים בקצב שנמצא בחלק התחתון של טווח היעד, 1% עד 3% בשנה, או קרוב אליו. אינפלציה היא פשוט הקצב שבו המחירים עולים. אם סל קניות שעלה 100 שקל עולה שנה אחר כך 102 שקל, האינפלציה השנתית הייתה 2%. אתם מרגישים את זה בסופר, בחשבון החשמל ובמחיר החוג של הילדים, גם כשהכותרות מדברות על "רגיעה".

איך מודדים את האינפלציה?

בישראל מודדים את האינפלציה לפי מדד המחירים לצרכן, שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מדי חודש. המדד בודק את המחיר של מוצרים ושירותים שמשקי בית קונים. בין השאר: מזון, דיור, תחבורה, חינוך ובריאות. הממשלה קבעה יעד בצורת טווח, ולא מספר אחד, ובנק ישראל אחראי להחזיק את האינפלציה בתוכו.

למה היעד לא עומד על אפס?

אינפלציה מתונה נחשבת בריאה יותר מירידת מחירים. כשהמחירים יורדים לאורך זמן, אנשים ועסקים דוחים קניות והשקעות. הם מחכים שהמחיר ירד עוד, והפעילות הכלכלית נפגעת. טווח של 1% עד 3% משאיר מרווח ביטחון מעל האפס.

למה דווקא כשהאינפלציה נמוכה קל לעשות טעות?

אינפלציה נמוכה לא משנה את השאלה הבסיסית, היא רק מקטינה את מרווח הטעות. כשהמחירים קפצו, כולם הבינו שכסף שיושב בעו"ש מפסיד. כשהקצב יורד, התחושה מתהפכת. נדמה שאין סיבה למהר ושהכסף "שומר על ערכו". יש כאן שתי טעויות שכדאי להכיר.

  1. להירגע ולהשאיר הכול בעו"ש, כי נדמה שהשחיקה זניחה.
  2. להיבהל מירידת הריבית ולקפוץ לאפיק מסוכן מדי.

הטעות הראשונה: לחשוב שהשחיקה נעצרה

השחיקה קטנה יותר, אבל היא ממשיכה ומצטברת משנה לשנה. זו טעות של מידה ולא של כיוון. כל שנה נבנית על השנה הקודמת. 1% השנה ועוד 1% בשנה הבאה הופכים, אחרי עשור, לפגיעה שכבר מורגשת היטב בכסף שחסכתם.

הטעות השנייה: לרדוף אחרי תשואה

אינפלציה נמוכה מובילה לרוב, אחרי זמן מה, להורדת ריבית, ומי שנבהל מכך עלול לקחת סיכון שלא מתאים לו. בנק ישראל משתמש בריבית ככלי המרכזי שלו. כשהמחירים מתייצבים, יש לו מקום להוריד אותה כדי לתמוך בצמיחה. הורדת ריבית מקטינה את מה שמקבלים על פיקדונות ועל קרנות כספיות. מי שהתרגל לתשואה נאה על כסף נזיל רואה אותה מתכווצת, ולפעמים מעביר כסף שצריך בעוד חצי שנה לאפיק תנודתי.

למה העלויות נעשות חשובות יותר?

כשהתשואה הריאלית על כסף נזיל עומדת על אחוז אחד או פחות, דמי ניהול של חצי אחוז מוחקים כמחצית ממנה. הפער בין אפיק טוב לאפיק סביר נעשה קטן. לכן העמלות ודמי הניהול הופכים לחלק גדול מהתוצאה הסופית. דוגמה: משפחה ששמה 150,000 שקל בצד לשיפוץ בעוד שנה. אם הכסף מניב 3% והאינפלציה 2%, הרווח הריאלי הוא כ-1,470 שקל. דמי ניהול של חצי אחוז לוקחים מתוכו כ-750 שקל.

כמה הכסף שלכם נשחק בפועל, גם כשהמחירים רגועים?

גם באינפלציה של 1% בלבד, 100,000 שקל שעומדים עשר שנים בלי ריבית מאבדים כ-9,500 שקל מכוח הקנייה. באמצע הטווח, 2% בשנה, ההפסד מגיע לכ-18,000 שקל. הסכומים האלה לא מופיעים באף דף חשבון, ולכן לא מרגישים אותם. הטבלה מראה כמה שווים 100,000 שקל במונחים של היום, בארבעה תרחישים שכולם בתוך טווח היעד או על גבולו.

אינפלציה שנתית קבועה כוח קנייה אחרי שנה (₪) כוח קנייה אחרי 5 שנים (₪) כוח קנייה אחרי 10 שנים (₪)
1% 99,010 95,147 90,529
1.5% 98,522 92,826 86,167
2% 98,039 90,573 82,035
3% 97,087 86,261 74,409

מקור: חישוב לפי ריבית דריבית על בסיס טווח יעד האינפלציה של בנק ישראל,

דוגמה מהחיים: כרית ביטחון שנשכחה בעו"ש

כרית ביטחון של 60,000 שקל שעומדת חמש שנים בעו"ש באינפלציה של 2% מאבדת כ-5,650 שקל מכוח הקנייה. קחו זוג בשנות הארבעים עם שני ילדים. הם מכניסים יחד 22,000 שקל בחודש ומשלמים 5,200 שקל משכנתא. לפני כמה שנים הם צברו 60,000 שקל ליום סגריר, והכסף נשאר בחשבון השוטף. הטבלה משווה בין שלוש דרכים להחזיק את אותו סכום, באינפלציה של 2% בשנה.

איפה הכסף מוחזק כוח קנייה אחרי שנה (₪) כוח קנייה אחרי 5 שנים (₪)
עו"ש בלי ריבית (0%) 58,824 54,344
אפיק שמניב 2% בשנה 60,000 60,000
אפיק שמניב 3% בשנה 60,588 62,999

בשביל הזוג הזה, ההבדל בין עו"ש לאפיק נזיל שמניב 3% הוא כ-8,650 שקל בכוח קנייה אחרי חמש שנים.

מה צריך הכסף להרוויח כדי לא להפסיד?

כדי רק לשמור על ערכו, הכסף צריך להרוויח לפחות את שיעור האינפלציה. כל מה שמעל זה הוא רווח אמיתי. כל מה שמתחת הוא הפסד, גם כשהיתרה בחשבון עולה. זה בדיוק מה שהשורה האמצעית בטבלה מראה: 2% ריבית מול 2% אינפלציה משאירים אתכם בדיוק במקום.

למה התשואה הריאלית היא המספר היחיד שחשוב?

הריבית לבדה לא אומרת כמה הרווחתם, רק הפער בינה לבין האינפלציה אומר. תשואה נומינלית היא המספר שכתוב על המוצר, למשל "ריבית של 3% בשנה". תשואה ריאלית היא מה שנשאר אחרי שמורידים את האינפלציה. אם קיבלתם 3% והמחירים עלו ב-2%, הרווחתם בערך 1%. זה מה שהכסף באמת הרוויח במונחים של מה שאפשר לקנות בו.

איך מחשבים בדיוק?

החישוב המדויק הוא חילוק ולא חיסור. לוקחים 1 ועוד התשואה, ומחלקים ב-1 ועוד האינפלציה. למשל: 1.03 חלקי 1.02 נותן 1.0098, כלומר תשואה ריאלית של 0.98%. בשיעורים נמוכים ההפרש בין חילוק לחיסור קטן מאוד, ולכן החיסור הפשוט מספיק כדי להבין את התמונה. מהטבלה עולה משהו לא אינטואיטיבי: ריבית של 3% באינפלציה של 1% עדיפה על ריבית של 4% באינפלציה של 3%.

תשואה נומינלית תשואה ריאלית באינפלציה של 1% תשואה ריאלית באינפלציה של 2% תשואה ריאלית באינפלציה של 3%
2% 0.99% 0.00% -0.97%
3% 1.98% 0.98% 0.00%
4% 2.97% 1.96% 0.97%

מקור: חישוב לפי נוסחת התשואה הריאלית על בסיס טווח יעד האינפלציה של בנק ישראל,

האם ריבית יורדת היא תמיד חדשות רעות לחוסכים?

ריבית יורדת היא לא בהכרח רעה לחוסכים, כל עוד היא לא יורדת מהר יותר מהאינפלציה. אם הריבית ירדה מ-4% ל-3%, אבל האינפלציה ירדה מ-3% ל-1%, הרווח הריאלי שלכם דווקא גדל. לכן כדאי לעקוב אחרי שני המספרים יחד, ולא רק אחרי הודעות הריבית.

אילו אפיקים מתאימים לכסף שתצטרכו בקרוב?

לכסף לטווח קצר, הבחירה בין פיקדון, קרן כספית ומק"מ היא בעיקר בחירה של נזילות ועלויות, ופחות של תשואה. כסף לטווח קצר הוא כסף שתשתמשו בו בשנה-שנתיים הקרובות: כרית ביטחון, מקדמה לרכב, שיפוץ או שכר לימוד. כאן המטרה היא לא להרוויח הכי הרבה, אלא לשמור על הסכום ולהפסיד כמה שפחות לאינפלציה. סקירה רחבה של כל האפשרויות מופיעה במדריך אפיקי השקעה - סקירה על האפשרויות למשקיעים, וכאן ההתמקדות היא במה שמשתנה כשהאינפלציה נמוכה.

אינפלציה נמוכה: איפה להחזיק את הכסף עכשיו

עו"ש

החשבון השוטף הוא מקום לכסף של החודש, לא לחיסכון. ברוב החשבונות היתרה בזכות לא נושאת ריבית משמעותית. לכן היא נשחקת בדיוק כמו בטבלה הראשונה. יתרה גדולה שעומדת חודשים בעו"ש היא בדרך כלל הסימן הראשון שהגיע הזמן לעשות סדר.

פיקדון בנקאי

פיקדון בריבית קבועה נועל את הריבית של היום לכל התקופה, וזה יתרון כשצפויות הורדות ריבית. בפיקדון אתם מפקידים סכום לתקופה מוגדרת ומקבלים ריבית. יש פיקדונות בריבית קבועה ויש בריבית משתנה, שזזה יחד עם ריבית בנק ישראל. יש גם פיקדונות שקליים ויש צמודי מדד. החיסרון הוא הנזילות: שבירה מוקדמת עלולה לעלות לכם בחלק מהריבית או בכולה, לפי תנאי הבנק.

קרן כספית

היתרון הגדול של קרן כספית הוא שאפשר למכור אותה בכל יום מסחר בלי קנס. זו קרן נאמנות שמשקיעה רק בחובות קצרים ואיכותיים: פיקדונות, מק"מ ואגרות חוב קצרות מאוד. התשואה שלה עוקבת בקירוב אחרי ריבית בנק ישראל, פחות דמי ניהול. החיסרון הוא שהתשואה לא ידועה מראש, ושהיא יורדת מהר כשבנק ישראל מוריד ריבית.

מלווה קצר מועד (מק"מ)

מק"מ הוא איגרת חוב לתקופה של עד שנה, שמנפיק בנק ישראל ונסחרת בבורסה בתל אביב. הוא לא צמוד למדד. התשואה נקבעת לפי מחיר הקנייה ביחס לסכום שתקבלו בסוף התקופה. אפשר לקנות אותו בחשבון ניירות ערך רגיל. כדאי לבדוק מראש את עמלות הקנייה והמכירה, כי בסכומים קטנים הן עלולות לאכול חלק גדול מהתשואה. מי שמחזיק סכומים צנועים יכול לקרוא עוד במדריך השקעות קטנות - איך לקבל תשואה גם בסכומי השקעה נמוכים.

צמוד מדד או שקלי - איך מחליטים כשהמדד רגוע?

השאלה הנכונה היא לא "האם תהיה אינפלציה", אלא "האם תהיה יותר אינפלציה ממה שהשוק כבר מצפה לה". אפיק צמוד מדד מתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן. אם המדד עלה ב-2%, גם הקרן עולה ב-2%, ומעל זה מקבלים את הריבית הריאלית. אפיק שקלי משלם ריבית קבועה בשקלים, בלי קשר למחירים. באגרות החוב של המדינה יש סדרות צמודות מדד ויש סדרות שקליות בריבית קבועה.

מה זו "נקודת האיזון"?

נקודת האיזון היא האינפלציה שהשוק כבר "תמחר" בהפרש בין התשואה השקלית לתשואה הצמודה. קוראים לה גם "אינפלציה מגולמת". דוגמה: איגרת שקלית לחמש שנים מניבה 4% בשנה, ואיגרת צמודה לאותה תקופה מניבה 2% מעל המדד. נקודת האיזון היא כ-2% בשנה. מכאן שלושה תרחישים:

  1. אם האינפלציה בפועל תהיה גבוהה מ-2% בשנה, הצמודה תנצח.
  2. אם האינפלציה בפועל תהיה נמוכה מ-2% בשנה, השקלית תנצח.
  3. אם האינפלציה תהיה כ-2%, שתיהן יניבו בערך אותו דבר.

דוגמה בשקלים: 100,000 שקל לחמש שנים

באינפלציה של 1% בשנה השקלית מנצחת בכ-5,600 שקל, ובאינפלציה של 3% הצמודה מנצחת בכ-6,300 שקל. הורה שחוסך לחתונה של בתו בעוד חמש שנים מתלבט היכן לשים 100,000 שקל. הטבלה מראה כמה יהיה בחשבון בסוף התקופה, בשקלים של אז, לפי האינפלציה שתהיה בפועל.

אינפלציה שנתית בפועל שקלית ב-4% (₪) צמודה ב-2% מעל המדד (₪) הפרש לטובת הצמודה (₪)
1% 121,665 116,040 -5,625
2% 121,665 121,899 234
3% 121,665 127,993 6,328

בשביל ההורה הזה, ההחלטה תלויה כמעט רק בשאלה אם האינפלציה תעלה על 2% בשנה.

מה עושים כשלא רוצים לנחש?

אפשר לפצל את החלק הסולידי בין צמוד לשקלי, וכך לא להיות חשופים לגמרי לאף תרחיש. כשהאינפלציה נמוכה, לרוב גם הציפיות נמוכות, ולכן ההגנה של ההצמדה זולה יותר. מי שחושש שהרגיעה זמנית מקבל בה ביטוח במחיר נוח. מי שמאמין שהאינפלציה תישאר נמוכה יעדיף את השקלי. פיצול פחות מרגש מניחוש מוצלח, אבל גם פחות כואב מניחוש כושל.

מה קורה לכסף שמיועד לשנים רבות?

לכסף ארוך טווח, האינפלציה הנוכחית היא שיקול משני, והיחס בין מניות לאפיקים סולידיים חשוב הרבה יותר. כסף שלא תצטרכו בעשר או בעשרים השנים הקרובות שייך לשיחה אחרת. בטווח כזה השחיקה מצטברת לסכומים גדולים, כמו בעמודה האחרונה של הטבלה הראשונה. מצד שני, יש זמן לספוג תנודות. זה מה שמאפשר לשקול אפיקים תנודתיים יותר, כמו מניות, ששואפים לתשואה ריאלית גבוהה יותר לאורך זמן.

איך הריבית משפיעה על תיק ארוך?

ההשפעה קיימת, אבל היא עקיפה וקשה מאוד לתזמן אותה. כשהריבית יורדת, אגרות חוב קיימות בריבית גבוהה יותר נעשות שוות יותר. לפעמים גם שוק המניות מגיב. אבל התנועות האלה לא צפויות, ולכן העיקרון המקובל לכסף ארוך הוא פיזור ולא ניחוש. החלפת מסלול בכל פעם שמספר האינפלציה זז מייצרת בעיקר עמלות ומס. אותו לקח עלה גם בתקופות של טלטלה, כפי שמתואר במאמר השוק צולל בעקבות הקורונה, האם כדאי לשנות מסלולי השקעה?

באיזו "מעטפת" להחזיק את התיק?

אותו תיק יכול לשבת בחשבון ניירות ערך עצמאי, בתיק מנוהל או בקופת גמל להשקעה, ולכל אחד מהם כללים שונים של מס, נזילות ועלויות. מי שמנהל לבד צריך זמן ומשמעת. מי שמעביר את הניהול לגוף מקצועי משלם על כך דמי ניהול, ובתקופה של תשואות נמוכות הם מורגשים יותר. השוואה בין האפשרויות מופיעה בסקירה תיק השקעות מנוהל - סקירת שוק, ולמי שבודק אם ניהול חיצוני מתאים לו יש הרחבה במאמר ניהול תיקים בבית השקעות - למי זה מתאים.

איך בונים חלוקה פשוטה של הכסף לפי זמן?

הדרך הפשוטה ביותר היא לחלק את הכסף לשכבות לפי מועד השימוש בו, ולא לפי האפיק. כך כל שכבה מקבלת את מה שמתאים לה, ואין צורך למצוא אפיק אחד "נכון" לכל הכסף. ארבע השכבות:

  1. כסף של החודש-חודשיים הקרובים: בעו"ש. זה כסף לשימוש שוטף, והוא לא אמור להניב.
  2. כרית ביטחון: באפיק נזיל ובסיכון נמוך מאוד, כמו קרן כספית או פיקדון קצר שאפשר לפרק בלי קנס כבד.
  3. הוצאות מתוכננות בשנה עד שלוש שנים: בפיקדון לתקופה שמתאימה למועד, במק"מ או באגרות חוב קצרות, עם החלטה מודעת על צמוד מול שקלי.
  4. כסף לטווח ארוך: בתיק מפוזר, בתמהיל שמתאים לגיל, למטרה ולתנודות שאתם מוכנים לשאת.

דוגמה: איך הזוג מראשון לציון מחלק את הכסף

אותו זוג, עם 425,000 שקל בסך הכול, יכול לחלק את הכסף לארבע שכבות לפי מתי כל שקל נדרש. ההוצאות החודשיות שלהם עומדות על כ-15,000 שקל. כרית הביטחון שלהם מכסה ארבעה חודשים. בעוד שנה הם מתכננים שיפוץ מטבח, והשאר מיועד לשנים רחוקות.

שכבה סכום (₪) מתי נדרש היכן מוחזק
שוטף 15,000 עד חודש עו"ש
כרית ביטחון 60,000 בכל רגע קרן כספית
שיפוץ 150,000 בעוד 12 חודשים פיקדון או מק"מ לשנה
טווח ארוך 200,000 בעוד 15 שנה ויותר תיק מפוזר

כסף שאתם צריכים בקרוב לא שייך לשוק המניות, וכסף שלא תצטרכו שנים לא שייך לעו"ש.

איך שומרים על החלוקה לאורך זמן?

בדיקה אחת מסודרת בשנה מונעת גם הזנחה וגם תגובות חפוזות לכל כותרת. בכל בדיקה שואלים שתי שאלות: האם הסכום בכל שכבה עדיין מתאים, והאם מועד השימוש השתנה. כסף שהגיע זמנו עובר משכבה ארוכה לשכבה קצרה. מי שרוצה לבנות את המסגרת הזאת לבד, צעד אחר צעד, ימצא הרחבה במדריך ככה תנהלו את הכסף שלכם לבד ונכון.

אילו טעויות נפוצות כדאי לעקוף?

רוב הטעויות בתקופה של אינפלציה נמוכה נובעות מהסתכלות על מספר אחד בלבד. מי שמסתכל רק על הריבית, רק על המדד או רק על היתרה, מפספס את התמונה. חמש הטעויות הנפוצות:

  1. להשוות ריביות בלי להוריד דמי ניהול ועמלות.
  2. להשאיר כרית ביטחון גדולה בעו"ש בלי ריבית, שנה אחרי שנה.
  3. לנעול פיקדון ארוך מדי, ואז לשבור אותו מוקדם ולאבד את הריבית.
  4. לבחור בין צמוד לשקלי לפי תחושה, בלי לחשב את נקודת האיזון.
  5. להזיז תיק ארוך טווח בכל פעם שמתפרסם מדד חריג.

פיקדון לצד הלוואה: למה באינפלציה נמוכה ההלוואה יקרה יותר ממה שנראה

לפני שבוחרים איפה להחזיק כסף, כדאי לבדוק אם באותו זמן יש הלוואה בריבית גבוהה יותר. החזר מוקדם של הלוואה הוא תשואה בטוחה בגובה הריבית שלה, ובלי מס. כשהאינפלציה נמוכה, היתרון הזה גדל, כי האינפלציה כמעט לא שוחקת את החוב.

נניח זוג מקריית גת עם שני ילדים בגן, שכר דירה של 4,300 שקל בחודש והלוואת רכב. בפיקדון שלהם יש 40,000 שקל, ונשארו 40,000 שקל להחזיר על הרכב. נניח שהפיקדון נותן 3% בשנה, וההלוואה עולה 7% בשנה. החישוב לשנה אחת, בקירוב ובלי להתחשב בהחזרים החודשיים:

  1. הפיקדון: 3% מ-40,000 הם 1,200 שקל. אחרי מס של 15% נשארים 1,020 שקל.
  2. ההלוואה: 7% מ-40,000 הם 2,800 שקל ריבית.
  3. ההפרש: הזוג משלם כ-1,780 שקל בשנה רק על כך שהכסף יושב בפיקדון ולא סוגר את ההלוואה.

עכשיו נוסיף את האינפלציה. נניח שהיא 1.5% בשנה. ההלוואה עולה להם במונחים אמיתיים כ-5.5% בשנה, והפיקדון מכניס אחרי מס כ-1% בלבד. אם האינפלציה הייתה 4%, החוב היה נשחק מהר יותר, והעלות האמיתית שלו הייתה יורדת לכ-3%. לכן דווקא כשהמחירים רגועים, החוב "שוקל" יותר.

זה לא אומר לרוקן את כל החיסכון. כרית ביטחון של כמה חודשי הוצאות נשארת נזילה, כי הלוואה חדשה ברגע של חירום עלולה להיות יקרה עוד יותר. גם כדאי לבדוק בהסכם ההלוואה אם יש עמלה על פירעון מוקדם, ולהכניס אותה לחישוב.

הכלל הפשוט: משווים את הריבית על החוב היקר ביותר לתשואה אחרי מס של האפיק הסולידי. כל עוד החוב יקר יותר, הכסף העודף מכניס יותר כשהוא מקטין את החוב.

שאלות נפוצות

אלה השאלות שעולות הכי הרבה כשהאינפלציה נרגעת והריבית מתחילה לרדת. התשובות קצרות, והפרטים המלאים מופיעים בסעיפים למעלה.

אם האינפלציה נמוכה, אפשר פשוט להשאיר את הכסף בעו"ש?

אינפלציה נמוכה מאטה את השחיקה, היא לא עוצרת אותה. גם באינפלציה של 1% בשנה, 100,000 שקל מאבדים כאלף שקל מכוח הקנייה כבר בשנה הראשונה, וכ-9,500 שקל אחרי עשר שנים. אפשר להשאיר בעו"ש את הכסף של החודש, לא את החיסכון.

האם כדאי לנעול עכשיו פיקדון בריבית קבועה?

ריבית קבועה משתלמת כשצפויות הורדות ריבית, אבל רק אם לא תצטרכו לשבור את הפיקדון. אם הריבית תעלה דווקא, תישארו עם ריבית נמוכה מהשוק. לכן בחרו תקופה שמתאימה למועד שבו תצטרכו את הכסף, ולא יותר מזה.

מה ההבדל בין קרן כספית לפיקדון?

בפיקדון קבוע הריבית ידועה מראש והכסף סגור לתקופה, ובקרן כספית התשואה משתנה אבל אפשר למשוך בכל יום מסחר. בקרן יש דמי ניהול, ובפיקדון יש קנס על שבירה מוקדמת. הקרן נוחה יותר לכסף שהמועד שלו לא ידוע.

איפה רואים את נתוני האינפלציה העדכניים?

המקורות הרשמיים הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל. הלשכה מפרסמת את מדד המחירים לצרכן מדי חודש. בנק ישראל מפרסם את החלטות הריבית ואת ההסברים להן. עדיף לבדוק שם מאשר להסתמך על כותרות.

האם אינפלציה נמוכה היא סיבה למכור מניות או לקנות?

לא כשלעצמה. ההשפעה של האינפלציה ושל הריבית על שוק המניות לא אחידה, וקשה מאוד לתזמן אותה. לכסף ארוך טווח ההחלטה צריכה לנבוע מהמטרה ומהזמן, לא מהמדד של החודש.

מה עדיף למי שרוצה רק "לא להפסיד"?

מי שרוצה בעיקר לשמור על ערך הכסף צריך אפיק סולידי שמניב לפחות את שיעור האינפלציה אחרי עלויות. רכיב צמוד מדד יכול לשמש הגנה אם האינפלציה תפתיע כלפי מעלה. חשוב לזכור שאין אפיק שמבטיח תשואה, ומה ש"בטוח" בטווח קצר יכול להישחק בטווח ארוך.

לסיכום: השקט במדד הוא לא שקט בחשבון

המספר שצריך לעקוב אחריו הוא התשואה הריאלית אחרי עלויות, והאפיק הנכון נקבע לפי השאלה מתי תצטרכו את הכסף. היתרה בעו"ש שלא זזה מטעה, כי מה שאפשר לקנות בה מתכווץ גם כשהאינפלציה נמוכה. כסף קרוב מוחזק באפיק נזיל וסולידי. הבחירה בין צמוד לשקלי נעשית מול האינפלציה שכבר מגולמת במחיר. כסף רחוק נבנה בתיק מפוזר, שלא משתנה בכל פרסום מדד.

מקורות

הנתונים במאמר נשענים על מקורות רשמיים שאפשר לבדוק בהם בעצמכם. החישובים בטבלאות נעשו לפי נוסחת ריבית דריבית ונוסחת התשואה הריאלית.

כל המקורות נבדקו ב-17.11.2026.