תורת המשחקים היא ענף במתמטיקה, בכלכלה ובפסיכולוגיה שמנתח החלטות של כמה שחקנים בעלי אינטרסים שונים. בשוק ההון היא עוזרת לחזות איך יפעלו משקיעים אחרים, אבל היא מניחה שכולם רציונליים ורוצים רק להרוויח. בפועל משקיעים מושפעים מפחד, מלחץ חברתי ומהטיות. בניסוי קלאסי משנת 1951, יותר ממחצית הנבדקים בחרו תשובה שגויה רק כי שבעה אחרים בחרו בה לפניהם.
תורת המשחקים בודקת מה כדאי לעשות כשהתוצאה שלכם תלויה גם בהחלטות של אחרים. היא נולדה בין מתמטיקה, כלכלה ופסיכולוגיה. היא מנתחת מצבים של עימות או של שיתוף פעולה. בכל מצב כזה יש כמה שחקנים, ולכל אחד רצונות משלו.
המילה "משחק" מטעה קצת. לא מדובר רק בלוח ובקוביות. משחק הוא כל מצב שבו אתם מחליטים, ומישהו אחר מחליט במקביל. מכרז על דירה הוא משחק. משא ומתן על משכורת הוא משחק. גם ההחלטה מתי למכור מניה היא משחק.
תורת המשחקים יוצאת מהנחה שכל שחקן מנסה להגיע לרווח הגבוה ביותר האפשרי. מכאן נגזרת יכולת החיזוי שלה. אם יודעים מה כל אחד רוצה, אפשר לנחש מה יעשה. אם יודעים מה יעשה, אפשר לתכנן את הצעד הבא שלכם.
ההנחה הזו נוחה לחישוב. היא הופכת אנשים למשוואות. כמו שיתברר בהמשך, זו בדיוק גם נקודת התורפה שלה בשוק ההון.
תורת המשחקים כבר אינה כלי ששמור לאקדמאים, והיא משמשת מקבלי החלטות בכירים בעולם כולו. היא רלוונטית כמעט לכל תחום שבו יש מערכות יחסים בין אנשים. היא עוזרת להבין איך החלטה תשפיע על הציבור, ובאיזה אופן.
אלה כמה מהגורמים שנעזרים בה כדי לבחור את ההחלטה הטובה ביותר:
אפשר להסתכל על שוק ההון כעל משחק שבו המשקיעים הם השחקנים, והמנצחים הם מי שמרוויח בסוף. המפסידים הם מי שסופג הפסדים. זו חלוקה כללית כדי להבין את הרעיון. בפועל, גם בין המרוויחים יש מי שמרוויח יותר, כי קיבל החלטות טובות יותר.
העיקרון שעומד בבסיס התורה פשוט. כשיש כמה אנשים יחד, אפשר לחזות את ההתנהגות שלהם. הסיבה היא שכל אחד מנסה לבצע מהלכים שיובילו אותו לרווח אישי. בשוק ההון, הרווח האישי נמדד בשקלים.
שוק ההון קשה לחיזוי כי יש בו משקיעים רבים עם גישות שונות, ולפעמים הפוכות לגמרי. במשחק שחמט יש שני שחקנים וחוקים ברורים. בבורסה יש אלפי שחקנים בבת אחת. כל אחד רואה את התמונה מזווית אחרת.
אלה הגורמים העיקריים שיוצרים הבדלים בין ההחלטות של משקיעים:
לכן ההשקעה בבורסה היא משחק מאתגר. מי שרוצה להצליח בו לאורך זמן צריך לפתח כמה אסטרטגיות, לא אחת.
לכל משקיע יש אסטרטגיה, גם אם הוא לא כתב אותה אף פעם על דף. אסטרטגיה היא פשוט הכלל שלפיו אתם מחליטים. מתי לקנות, מתי למכור, כמה להשקיע ובמה. מי שאין לו כלל ברור, מחליט לפי מצב הרוח.
ההבדל בין אסטרטגיה טובה לגרועה לא נמדד בחודש אחד. הוא נמדד בשנים. גם כאן נכנס הכוח של ריבית דריבית: החלטה קטנה שחוזרת על עצמה מצטברת לסכום גדול.
לפי תורת המשחקים, אסטרטגיה מנצחת היא כזו שצופה נכון את הצעדים הבאים של שאר השחקנים. מי שיודע מה האחרים יעשו, מתכנן את הצעד שלו מעמדת יתרון. זה נכון בשחמט, במכרז, וגם בבורסה.
על הנייר זה נשמע פשוט. אוספים מידע, מחשבים מה כל שחקן ירצה, ופועלים בהתאם. הבעיה מתחילה כשמגלים שהשחקנים לא מתנהגים לפי הספר.
הקושי המרכזי הוא שמשקיעים לא תמיד עושים הכל כדי להרוויח כמה שיותר. תורת המשחקים מניחה שהשחקנים רציונליים. כלומר, שהם ישקלו כל מהלך לפי התועלת שלו בלבד. המציאות בשוק ההון מלמדת אחרת.
למשקיעים יש מניעים נוספים מלבד רווח. אלה העיקריים:
כל אלה הופכים את המשחק של שוק ההון למורכב עוד יותר. חישוב קר לא יכול לנבא אותם במלואם.
חישוב סטטיסטי מנבא היטב סדרה ארוכה של החלטות, אבל פחות טוב החלטה אחת בודדת. בשש בש אפשר לחשב איזה מהלך מוביל לניצחון בסיכוי גבוה יותר. החישוב הזה מעריך ממוצע. הוא לא מבטיח את התוצאה של משחק מסוים.
קחו שחקן שמתלבט אם להוריד כלי של היריב. הוא יודע שיש סיכוי מסוים שהיריב יוריד כלי שלו בסיבוב הבא. אם הוא משחק בטורניר ארוך, סביר שיחליט לפי החישוב. תורת המשחקים תנבא את כל התוצאות האפשריות. כך הוא יכול להעריך את הסיכוי לתוצאה טובה ולתוצאה פחות טובה.
אם זה משחק בודד, החישוב כבר פחות חשוב. חשוב יותר להבין מה מניע את השחקן עצמו. עד כמה חשוב לו לנצח ניצחון מוחץ? האם הוא מוכן להמר על סיכוי נמוך כדי לזכות בניצחון כפול? התשובות לשאלות האלה לא נמצאות בטבלת הסיכויים.
משקיע בודד בנקודת החלטה שוקל הרבה יותר מאשר סיכויים וממוצעים. כשמנסים לחזות מה יעשו משקיעים אחרים, השאלה עוברת את חישוב הממוצע. כל אחד מגיע להחלטה עם מטען רגשי משלו.
אלה השיקולים שנכנסים להחלטה מעבר למספרים:
ההפרש בין מכירה בפאניקה לבין היצמדות לתוכנית יכול להגיע לאלפי שקלים כבר בשנה הראשונה. קחו זוג בשנות השלושים שגר בשכירות בחיפה. הם מכניסים יחד 22,000 שקל בחודש. אחרי שכר דירה וקניות בסופר נשארים להם 1,500 שקל בחודש לחיסכון. הם פותחים קרן נאמנות לטווח של 15 שנה, כדי לצבור הון עצמי לדירה.
אחרי כמה חודשים, עם הפקדה ראשונה גדולה, החיסכון מגיע ל-40,000 שקל. אז מגיעה ירידה חדה של 20% בקרן. השווי יורד ל-32,000 שקל. עכשיו יש להם שתי אפשרויות.
| מה קורה | מוכרים בירידה | נשארים בתוכנית |
|---|---|---|
| שווי החיסכון לפני הירידה | 40,000 ש"ח | 40,000 ש"ח |
| שווי אחרי ירידה של 20% | 32,000 ש"ח | 32,000 ש"ח |
| הפסד שהופך לסופי | 8,000 ש"ח | 0 ש"ח |
| הפקדה חודשית אחרי הירידה | 0 ש"ח | 1,500 ש"ח |
| יחידות שקונה כל 1,500 ש"ח, לעומת לפני הירידה | 0% | 25% יותר |
מי שמוכר הופך הפסד על הנייר להפסד אמיתי, ומי שנשאר קונה בזול.
בפועל, הזוג שמוכר נועל 8,000 שקל של הפסד. זה כמעט חצי שנה של חיסכון. הזוג שנשאר לא מבטיח לעצמו רווח, כי אין הבטחה כזו בשוק ההון. אבל הוא שומר על התוכנית שבנה בשקט, לפני שהפחד נכנס לתמונה.
חישובים סטטיסטיים עוזרים, אבל לא מספיקים כדי לחזות את התנהגות המשקיעים. יש כמה אפקטים פסיכולוגיים ידועים שמשפיעים מאוד על החלטות השקעה. מי שמכיר אותם, מזהה אותם גם אצל אחרים וגם אצל עצמו.
רוב האנשים בטוחים שהם מזהים הטיות טוב יותר מאחרים ומושפעים מהן פחות, וזה פשוט לא נכון. השם בא מהכתם העיוור בעין: אזור שאנחנו לא רואים, ולא יודעים שאנחנו לא רואים. כך גם עם הטיות חשיבה.
חזרו לזוג מחיפה. כשהם קנו את הקרן, הם ידעו שיהיו עליות וירידות לאורך 15 שנה. הם ידעו שלמרות זאת, יש סיכוי גבוה לתשואה נאה בסוף התקופה. ואז, אחרי כמה חודשים, מגיעה ירידה חדה. הם נבהלים וחוששים לכסף.
בגלל הלחץ הם מוותרים על הקרן. הם מפסידים כסף במקום ליהנות מהיתרון של השקעה ארוכת טווח. החלק המעניין הוא מה קורה אחר כך. גם כשהבעיה מוכרת היטב, משקיע כזה לא יחשוב שנפל בהטיה. הוא יגיד לעצמו שקיבל החלטה זהירה ונבונה.
בניסוי משנת 1951, יותר ממחצית הנבדקים בחרו בתשובה שגויה וברורה רק כי אחרים בחרו בה לפניהם. זה אחד הניסויים המוכרים ביותר בפסיכולוגיה. הוא בדק עד כמה אדם מושפע מאחרים כשהוא מחליט.
איך הניסוי עבד? הנבדקים ראו קו אחד ושלושה קווים נוספים. הם התבקשו לומר איזה מבין השלושה זהה לקו הרביעי. כל נבדק נשאל תמיד אחרי שבעה משתתפים אחרים. כל השבעה ענו בנוכחותו את אותה תשובה שגויה.
שבעת המשתתפים האלה שיתפו פעולה עם עורכי הניסוי. הם טעו בכוונה. השאלה לא הייתה קשה, וכל בדיקה פשוטה הייתה מראה מהו הקו הנכון. ועדיין, יותר ממחצית הנבדקים הלכו אחרי הקבוצה.
זה בדיוק "אפקט העדר": הנטייה לעשות דבר, ואפילו להאמין בו, רק כי אחרים עושים או מאמינים כך. בהשקעות זה נראה כך. קבוצה קטנה מוכרת מניה מסוימת. נניח שהמוכר הראשון הוא משקיע מוסדי מוכר, כמו קרן פנסיה גדולה. משקיעים קטנים רואים את זה וחושבים: אם הם מוכרים, כנראה הגיע הזמן למכור.
העניין תופס תאוצה מהר מאוד. הוא מוביל למכירה המונית של המניה, לפעמים בלי קשר לשווי האמיתי של החברה. מצב כזה עלול להוביל לירידות שערים חדות. גם בכיוון ההפוך, קנייה המונית יכולה לנפח מחיר וליצור בועה.
אנשים מעדיפים בדרך כלל רווח בטוח בסיכוי גבוה על פני רווח גדול בסיכוי קטן, כי הם חוששים מהפסד. מחקרים רבים בתורת המשחקים בדקו עד כמה אנשים שונאים סיכון. התוצאות חוזרות שוב ושוב: הפחד מהפסד מכתיב את ההחלטה.
בשוק ההון האפקט הזה מסביר שתי התנהגויות שנראות סותרות. אלה הן:
בשני המקרים הסיבה זהה. אנשים חוששים שאם יחכו, יפסידו, או שיפספסו את ההזדמנות להרוויח.
דוגמה: אישה בת חמישים וחמש מתכננת פרישה בעוד עשר שנים. בתיק שלה שתי מניות. בכל אחת השקיעה 20,000 שקל.
| נתון | מניה א' | מניה ב' |
|---|---|---|
| סכום שהושקע | 20,000 ש"ח | 20,000 ש"ח |
| שווי היום | 26,000 ש"ח | 14,000 ש"ח |
| רווח או הפסד | 6,000 ש"ח רווח | 6,000 ש"ח הפסד |
| מה שנאת הפסד דוחפת לעשות | למכור מהר | להחזיק ולחכות |
הנטייה הטבעית היא למכור את המנצחת ולהשאיר את המפסידה.
מה זה אומר בפועל? היא לא שואלת איזו חברה טובה יותר להמשך. היא שואלת איך להימנע מתחושת הפסד. כך תיק הפרישה שלה עלול להתמלא לאט במניות חלשות. ההחלטה הנכונה היא לבדוק כל מניה לפי הסיבות שבגללן נקנתה, לא לפי המחיר שבו נקנתה.
כשאנשים מאמינים במשהו, הם כמעט תמיד ימצאו סיבות שיתמכו באמונה הזו. זה המסר המשותף להרבה הטיות. יש כמה סוגים מרכזיים, וכדאי להכיר כל אחד מהם.
המשותף לכולן ברור. מחקרים מראים שאנשים מסבירים כל דבר שקורה להם בצורה משכנעת, לפחות בעיני עצמם. זה בולט במיוחד בתחומים שבהם קשה לצפות את העתיד. שוק ההון הוא בדיוק תחום כזה.
הטיות תפיסה מסבירות גם למה מוצרים מסוכנים מושכים קהל. מי שמשתכנע שמצא שיטה, יתעלם מכל נתון שסותר אותה. כך קורה הרבה עם אופציות בינאריות, שבהן הסיכוי עומד בדרך כלל נגד המשקיע.
לכל הטיה יש סימן אזהרה מוכר, ויש פעולה פשוטה שמנטרלת אותה. הטבלה מרכזת את ארבע ההטיות שתוארו כאן.
| הטיה | איך היא נשמעת בראש | מה אפשר לעשות |
|---|---|---|
| הכתם העיוור | "אני לא נגרר אחרי רגשות" | לכתוב מראש מה תעשו אם השווי יירד |
| אפקט העדר | "כולם מוכרים, אז גם אני" | לבדוק את הנתונים לפני שמסתכלים על מה אחרים עושים |
| שנאת הפסד | "אחכה שיחזור למחיר שקניתי" | לשפוט כל השקעה לפי העתיד שלה, לא לפי מחיר הקנייה |
| הטיות תפיסה | "כל הכתבות מאשרות שצדקתי" | לחפש בכוונה את הטיעון הנגדי החזק ביותר |
רוב הטעויות של משקיעים פרטיים אינן טעויות חישוב, אלא טעויות של תזמון שנובעות מרגש. החדשות הטובות הן שאפשר להיערך אליהן מראש. מי שמכין תוכנית בזמן רגוע, מחליט טוב יותר בזמן לחץ.
אותן חמש טעויות מופיעות כמעט אצל כל משקיע מתחיל, ולעיתים גם אצל ותיקים. הנה הן, לפי הסדר שבו הן נוטות להופיע:
הטעות האחרונה פחות רגשית, אבל נפוצה מאוד. תשואה של 4% בשנה נשמעת טוב. אם המחירים עלו באותה שנה ב-3%, הרווח האמיתי קטן בהרבה. כדאי להכיר את ההבדל בין תשואה ריאלית לנומינלית לפני שמשווים בין אפיקים.
הכלי היעיל ביותר נגד הטיות הוא תוכנית כתובה שנקבעת לפני שהשוק זז. תורת המשחקים מלמדת לחשוב על הצעד של האחרים. הפסיכולוגיה מלמדת לחשוב גם על הצעד של עצמכם. אלה הצעדים המעשיים:
השימוש הנכון בתורת המשחקים הוא לחזות את הרגשות של השוק, לא להניח שהם לא קיימים. מי שמבין שהעדר נוטה למכור בבהלה, יכול לראות בירידה חדה גם הזדמנות. מי שמבין ששנאת הפסד מקפיאה משקיעים, יודע שמחיר נמוך יכול להישאר נמוך זמן רב.
כך שני הכלים משלימים זה את זה. החישוב נותן את המפה. הפסיכולוגיה מסבירה למה האנשים על המפה לא הולכים בקו ישר. גם בניתוח של חברה ספציפית, למשל אחרי הנפקת מניות חדשות, כדאי להבין מה דילול מניות עושה לבעלי המניות. לפעמים הבהלה סביב אירוע כזה גדולה מההשפעה האמיתית שלו.
אלה השאלות שעולות הכי הרבה סביב תורת המשחקים והשקעות. התשובות קצרות וממוקדות, כדי שאפשר יהיה לחזור אליהן בקלות.
לא, תורת המשחקים לא מנבאת מחירים, אלא עוזרת להבין איך שחקנים צפויים להגיב. היא נותנת מסגרת לחשיבה. היא לא נותנת תחזית מדויקת, בעיקר כי משקיעים אינם רציונליים לגמרי.
תורת המשחקים מניחה שחקנים רציונליים, והכלכלה ההתנהגותית בודקת איך אנשים מחליטים בפועל. הראשונה שואלת מה כדאי לעשות. השנייה שואלת מה אנשים באמת עושים. בשוק ההון כדאי להשתמש בשתיהן.
גם מנהלי השקעות מקצועיים הם בני אדם, ולכן גם הם חשופים להטיות. הם אמנם עובדים לפי נהלים וועדות. אבל לחץ להראות תוצאות מול מתחרים יכול לדחוף גם אותם להתנהגות של עדר.
אין תשובה אחת נכונה, אבל החלטה שהתקבלה מראש עדיפה כמעט תמיד על החלטה שהתקבלה בבהלה. אם הכסף מיועד לטווח ארוך והתוכנית לא השתנתה, ירידה לבדה אינה סיבה למכור. אם הכסף נדרש בקרוב, ייתכן שמלכתחילה לא היה מקומו באפיק תנודתי.
הסימן הבולט הוא תנועה חדה במחיר בלי חדשות של ממש על החברה עצמה. סימן נוסף הוא כשכולם סביבכם מדברים על אותו נייר ערך. אם אתם מרגישים דחיפות לפעול מהר, עצרו ובדקו את הנתונים.
לא, זהירות מסוימת מגינה על החיסכון שלכם מפני הימורים מיותרים. הבעיה מתחילה כשהיא מונעת מכם לצאת מהשקעה גרועה. או כשהיא גורמת לכם למכור השקעה טובה מוקדם מדי.
תורת המשחקים עוזרת לחשוב צעד אחד קדימה, אבל בשוק ההון היא חייבת לבוא יחד עם הבנה של פסיכולוגיה. היא מחפשת את האסטרטגיה הטובה ביותר במצב שיש בו משתתפים רבים. המשחק בשוק ההון מסובך, כי יש בו שחקנים רבים, וחלקם מתוחכמים ומבינים מאוד בהשקעות.
הנחת המוצא של התורה, שכל המשקיעים רציונליים, לא מחזיקה במלואה. לאנשים יש מניעים נוספים מלבד הרצון להרוויח. הם פועלים לפי תחושות, רצונות, לחץ חברתי והטיות מובנות. הכתם העיוור, אפקט העדר, שנאת הפסד והטיות התפיסה הן רק חלק מהרשימה.
מי שרוצה להשקיע על בסיס תורת המשחקים צריך לחזות כמה שיותר טוב איך יפעלו שאר המשקיעים. לצד הסיכויים הסטטיסטיים, הוא צריך לקחת בחשבון גם את ההטיות שמניעות חלק מההחלטות. הבנה של כל הנסיבות, כולל הרגשות של עצמכם, היא הבסיס להחלטות טובות יותר בשוק ההון.
המידע במאמר נבדק מול גופים רשמיים בישראל ובארצות הברית. הרשימה כוללת את העמודים הספציפיים שבהם השתמשנו לבדיקה.
כל המקורות נבדקו ב-15.10.2026.