כסף שיושב בעו"ש מאבד מכוח הקנייה שלו כל שנה, כי האינפלציה בישראל מכוונת לטווח יעד של 1% עד 3% בשנה. בספטמבר 2020 עמדה ריבית בנק ישראל על 0.1% בלבד, כך שהריבית בבנק לא כיסתה את עליית המחירים. אפשר להתחיל להשקיע בסכומים קטנים, וחלק מבתי ההשקעות מציעים מסלולים כבר מ-20 אלף שקל. לפני שמשקיעים, כלל אצבע מקובל הוא להשאיר בעו"ש סכום שמכסה הוצאות של חצי שנה לפחות. רוב השכירים והעצמאיים כבר מושקעים בבורסה דרך קרן הפנסיה, קופת הגמל או ביטוח המנהלים שלהם.
הסיבה העיקרית היא פחד מהלא מוכר, לא חוסר כסף. מי שלא רגיל למילים כמו מניות, תשואה ואיגרות חוב, רואה בשוק ההון מועדון סגור עם כיסאות שמורים. לכן הרבה אנשים רוצים להתחיל, אפילו עם סכום קטן, ודוחים את זה שוב ושוב.
גם בתקופת הקורונה, שנחשבה לנקודת כניסה נוחה במיוחד למשקיעים מתחילים, רבים פחדו לטעות ונשארו בחוץ. בינתיים הכסף ממשיך להצטבר בעו"ש. משפחה שמתנהלת באחריות יכולה למצוא את עצמה עם עשרות אלפי שקלים בחשבון, ולפעמים יותר.
הבעיה היא שהכסף הזה לא עומד במקום. בלי לגעת בו, הוא שווה פחות כל שנה. האפשרות השנייה, לתת לכסף לעבוד בשבילכם, קרובה יותר ממה שנדמה.
כל מי שמפריש לפנסיה כבר מחזיק כסף בשוק ההון. שכירים מחויבים בהפרשה לחיסכון פנסיוני, וגם עצמאיים מחויבים כיום בהפקדה כזו. קרן פנסיה, קופת גמל וביטוח מנהלים משקיעים את הכסף הזה בשוק ההון.
כלומר, השאלה היא לא אם להיכנס לבורסה. השאלה היא אם להמשיך להיות שם בצורה פסיבית, בלי להבין מה קורה, או להכיר את התחום ולקבל החלטות. הבנה בסיסית יכולה לחסוך לכם מאות ואלפי שקלים לאורך השנים, ובעיקר להוסיף לכם רווח של אלפי שקלים ויותר.
כמות השקלים בחשבון נשארת זהה, אבל מה שאפשר לקנות בהם יורד. כדי להבין למה, צריך להכיר שני מושגים: אינפלציה וריבית במשק. שניהם יחד קובעים אם הכסף שלכם מתחזק או נשחק.
אינפלציה היא העלייה השנתית ברמת המחירים. יש לה הסברים רבים, אבל מה שחשוב כאן הוא שאינפלציה נמוכה ומבוקרת נחשבת לדבר טוב. היא סימן שהכלכלה פועלת כרגיל.
בישראל האינפלציה עומדת בדרך כלל על אחוזים בודדים. בנק ישראל מנהל מדיניות שנועדה לשמור אותה בתוך טווח היעד: 1% עד 3% בשנה. המשמעות פשוטה: עם אותו סכום כסף, תקנו מחר קצת פחות ממה שקניתם היום.
דוגמה: כיכר לחם עולה היום 5 שקלים. אם האינפלציה השנתית היא 2%, בעוד שנה היא תעלה 5.1 שקלים. אם שמרתם בצד 5 שקלים בדיוק, כבר לא תוכלו לקנות אותה. מבחינת המספר עדיין יש לכם 5 שקלים, אבל מבחינת כוח קנייה הם שווים פחות.
הריבית שהבנקים משלמים על כסף נשען על ריבית בנק ישראל, ולאורך שנים ארוכות היא הייתה נמוכה מהאינפלציה. בנק ישראל הוא הבנק המרכזי של המדינה. הוא גוף ציבורי שאינו כפוף ישירות לממשלה, ואחד מתפקידיו המרכזיים הוא לקבוע את הריבית במשק.
ההחלטה על הריבית מתקבלת 8 פעמים בשנה. בסוף כל דיון של הוועדה המוניטרית, בנק ישראל מודיע לציבור ולבנקים מה תהיה הריבית עד ההחלטה הבאה. לפי הריבית הזו הבנקים קובעים כמה ישלמו על פיקדונות ותוכניות חיסכון.
בספטמבר 2020 ריבית בנק ישראל עמדה על 0.1%, עשירית האחוז. כלכלנים כינו אותה "ריבית אפסית". בחלק מהמדינות המערביות הריבית אף הייתה שלילית, כלומר הכסף של הלקוחות איבד מערכו בבנק עצמו. מאז הריבית בישראל השתנתה, ואת הנתון העדכני אפשר לראות באתר בנק ישראל.
| מה בודקים | היום | בעוד שנה |
|---|---|---|
| מחיר כיכר לחם (אינפלציה של 2%) | 5 שקלים | 5.1 שקלים |
| 5 שקלים בבנק בריבית של 0.1% | 5 שקלים | 5.005 שקלים |
| כמה חסר כדי לקנות את הלחם | 0 שקלים | 0.095 שקלים |
ריבית בנק ישראל בטבלה היא הנתון מספטמבר 2020.
לכן, כל עוד הריבית נמוכה מהאינפלציה, כסף ששמור סתם בבנק נשחק משנה לשנה. גם אם תוציאו את הכסף ותשמרו אותו במזרון, הוא ייפגע בקצב האינפלציה. ההבדל היחיד הוא שלא תשלמו עמלות לבנק. הפתרון הוא לחפש אפיקים שמניבים יותר מקצב השחיקה, ואותם מוצאים בעיקר בשוק ההון.
אינפלציה של 2% בשנה על 130 אלף שקל שווה לאובדן של כ-2,600 שקל בכוח קנייה. נועה ואיתי, בני 32, משלמים 4,800 שקל שכירות בחודש ומכניסים יחד 21,000 שקל. במשך שש שנים הם הצליחו לצבור 130 אלף שקל בעו"ש, לקראת דירה משלהם.
2,600 שקל הם בערך חצי משכר הדירה החודשי שלהם. אחרי שלוש שנים כאלה, הפגיעה מצטברת לכ-7,500 שקל. הם לא הוציאו שקל אחד, ובכל זאת הם רחוקים יותר מהדירה.
שוק ההון הוא שוק שבו קונים ומוכרים ניירות ערך, וחברות מגייסות בו כסף מהציבור. הרבה אנשים קוראים לו "הבורסה לניירות ערך", אבל הבורסה היא רק חלק ממנו. בישראל פועלת הבורסה לניירות ערך בתל אביב, ושם נסחרים רוב ניירות הערך המקומיים.
נייר ערך הוא נכס פיננסי. זה לא חפץ שאפשר לגעת בו, אלא זכות ששווה כסף היום או כסף בעתיד. כמו בכל שוק, הדרך להרוויח פשוטה: לקנות במחיר אחד ולמכור במחיר גבוה יותר.
אבל שוק ההון לא רק מעביר כסף מיד ליד, הוא גם מייצר כסף. חברות וגופים פיננסיים מגייסים בו סכומים מהציבור. את הכסף הם משקיעים בפרויקטים, במוצרים, בטכנולוגיה ובפיתוח, ומהם הם אמורים להרוויח בעתיד.
במקום לקחת הלוואה מהבנק, חברה יכולה למכור לציבור חלקים ממנה. חברת "עתיד ורוד" פיתחה רעיון לאוזניות אלחוטיות איכותיות, והיא צופה להן ביקוש גבוה. יש לה רעיון על הנייר, אבל אין לה 100 אלף דולר שנדרשים לפיתוח.
החברה מנפיקה 1,000 מניות במחיר 100 דולר כל אחת. כל אחד יכול להחליט אם לדעתו החברה תצליח. הדר קונה 2 מניות ב-200 דולר, ומשקיעים אחרים קונים את שאר המניות. עכשיו לחברה יש מספיק כסף לפתח את המוצר.
אחרי שנה האוזניות יוצאות לשוק ומצליחות מאוד. החברה רושמת רווחים, ושווי השוק שלה מטפס. אחרי עוד שנה היא כבר שווה מיליון דולר, וכל מניה שווה 1,000 דולר.
| מה בודקים | ביום הקנייה | אחרי שנתיים |
|---|---|---|
| שווי החברה | 100,000 דולר | 1,000,000 דולר |
| מחיר מניה אחת | 100 דולר | 1,000 דולר |
| שווי 2 המניות של הדר | 200 דולר | 2,000 דולר |
| רווח לפני מס | 0 דולר | 1,800 דולר |
אם הדר הייתה שומרת את 200 הדולרים בכיס, אחרי שנתיים היו לה עדיין 200 דולר, שקונים פחות.
השקעה תלויה בהצלחה של מה שהשקעתם בו, ולכן אפשר גם להפסיד. התרחיש של "עתיד ורוד" אופטימי מאוד. אם החברה הייתה מפסידה, הדר יכלה לאבד את כל הכסף או חלק ממנו.
לכן ההמלצה הראשונה למשקיע מתחיל היא לפזר סיכונים. כלומר, לקנות ניירות ערך מסוגים שונים ושל חברות שונות. אם הדר הייתה קונה רק מניה אחת ב-100 דולר, ומשקיעה את 100 הדולרים הנותרים בנכס אחר, כישלון של החברה לא היה מוחק את כל הכסף. חצי מההשקעה היה ממשיך לעבוד במקום אחר.
בהתחלה מספיק להכיר שלושה סוגים: מניות, איגרות חוב ממשלתיות ואיגרות חוב של חברות. יש בבורסה עוד הרבה ניירות ערך, אבל אלה הבסיס. גם אם תבחרו להשקיע דרך בית השקעות, כדאי להבין מה כל אחד מהם נותן ומה הסיכון שבו.
מניה היא חלק בבעלות על חברה. הבעלות הזו כוללת שני דברים: זכות הצבעה וחלק יחסי משווי החברה. הדר, שמחזיקה 2 מניות מתוך 1,000, מחזיקה 0.2% מזכויות ההצבעה ו-0.2% משווי החברה בכל רגע.
מניה נעשית רווחית כשהמחיר שלה גבוה מהמחיר שבו קניתם אותה. חברות מנפיקות מניות מתוך אמונה שהשווי שלהן יעלה. אחרת אף משקיע לא היה מגיע, כי אף אחד לא רוצה לאבד כסף.
אפשר לקנות ולמכור מניות בבורסה בכל זמן מסחר, והמסחר בהן הוא חלק גדול מהפעילות. כשהכסף מושקע דרך בית השקעות, בית ההשקעות קונה ומוכר בשם הלקוחות. כשמחיר המניה עולה, גדל הרווח האפשרי במכירה. כשהמחיר יורד, אתם עלולים להפסיד אם תמכרו.
מדד הוא מספר אחד שמשקף את הערך הממוצע של קבוצת החברות הגדולות בבורסה. מדד תל אביב 35, למשל, משקף את ערך המניות של 35 החברות הגדולות בבורסה בתל אביב לפי שווי שוק. מדד S&P 500 עושה את אותו דבר עבור 500 חברות גדולות בארצות הברית.
הממוצע במדד משוקלל לפי שווי שוק, כך שחברה גדולה משפיעה עליו יותר מחברה קטנה. מאחר שהחברות הגדולות הן חלק גדול מהפעילות בשוק, המדדים משקפים די טוב את מצב השוק כולו.
אפשר לקנות מוצר פיננסי שמחזיק את המניות שבמדד מסוים, למשל קרן סל או קרן נאמנות מחקה. הערך של ההשקעה עולה ויורד יחד עם המדד. השקעה כזו נחשבת בטוחה יחסית משתי סיבות:
המגמה הזו היא לטווח ארוך. בטווח הקצר המדדים עולים ויורדים כמעט כל יום. גם השקעה במדד לא חפה מסיכון. המשבר הכלכלי שליווה את מגפת הקורונה משך מדדים רבים למטה, וההתאוששות לקחה זמן. הבורסה התאוששה בעבר אחרי משברים, אבל מי שהיה מושקע חווה ירידות של עשרות אחוזים בשווי הכסף שלו.
יש משקיעים שמנסים להרוויח דווקא מירידות, למשל דרך מכירה בחסר (שורט). זו שיטה מורכבת ומסוכנת, והיא לא מתאימה למי שרק מתחיל.
איגרת חוב (אג"ח) היא הלוואה שאתם נותנים, והמדינה מחזירה לכם אותה בעתיד עם ריבית. דני, למשל, יכול לקנות ממדינת ישראל איגרת חוב ב-100 שקל. במועד הפירעון הוא יקבל את ה-100 שקל בחזרה, ובנוסף ריבית.
הריבית על איגרות חוב גבוהה בדרך כלל מהריבית במשק. אחרת לא הייתה סיבה לקנות אותן במקום להשאיר את הכסף בבנק. הסיכון לא לקבל את הכסף קיים רק אם המדינה תגיע לחדלות פירעון, כלומר לא תוכל להחזיר את החוב. ישראל ורוב המדינות המערביות נחשבות לסיכון נמוך כזה.
המחיר של סיכון נמוך הוא תשואה נמוכה יחסית לאפיקים אחרים. מי שמעדיף השקעה סולידית, עם תשואה בטוחה יותר גם אם קטנה, ישקיע את רוב הכסף באיגרות חוב ממשלתיות. אם תצטרכו את הכסף לפני מועד הפירעון, אפשר למכור את איגרת החוב למשקיעים אחרים בבורסה.
איגרת חוב קונצרנית היא הלוואה לחברה, לא למדינה. כמו בהנפקת מניות, החברה מגייסת כסף מהציבור. ההבדל הוא שאתם לא קונים חלק בבעלות, אלא מלווים כסף תמורת ריבית והחזר החוב בסוף התקופה.
כאן הסיכון הוא שהחברה תגיע לחדלות פירעון. חברות שמנפיקות איגרות חוב הן בדרך כלל כאלה שהסיכוי שזה יקרה להן נמוך. ובכל זאת, הסיכון גבוה מזה של איגרות חוב ממשלתיות, ולכן גם התשואה גבוהה יותר.
| סוג נייר הערך | מי מנפיק | מה מקבלים | דירוג סיכון יחסי (1 נמוך, 4 גבוה) |
|---|---|---|---|
| איגרת חוב ממשלתית | המדינה | החזר החוב וריבית | 1 |
| איגרת חוב קונצרנית | חברה | החזר החוב וריבית גבוהה יותר | 2 |
| מוצר שעוקב אחרי מדד | קרן סל או קרן נאמנות | שינוי בערך המדד | 3 |
| מניה של חברה אחת | חברה | חלק בבעלות ובשווי | 4 |
תיק השקעות נבון משלב בדרך כלל מניות ואיגרות חוב, כך שאפשר לכוון את רמת הסיכון הממוצעת לפי ההעדפה האישית. מי שמחפש כיוון כזה יכול לקרוא עוד על מסחר בבורסה בסיכון נמוך.
שתי הדרכים לגיטימיות, וההבדל ביניהן הוא בעיקר מי עושה את העבודה ומי משלם עליה. שוק ההון יכול לבלבל ולהרתיע. לפעמים אנשים לא מבינים עד הסוף כמה סיכון הם לוקחים, ולכן הרבה בוחרים להיעזר בבית השקעות.
בית השקעות גובה עמלות ודמי ניהול, ובתמורה מנהל לכם את התיק. זה שירות לכל דבר, כמו שירותים אחרים שאתם משלמים עליהם. לפעמים השקט הנפשי והביטחון שמגיעים עם ליווי מקצועי שווים את המחיר.
היתרונות המרכזיים של בתי ההשקעות הם ידע וניסיון. יש בהם צוותים מקצועיים וניסיון מצטבר של שנים רבות. הם יכולים להתאים לכם תיק לפי רמת הסיכון שמתאימה לכם, ולפזר את הכסף בין סוגים שונים של ניירות ערך ובין חברות רבות. חשוב לזכור שאף אחד לא יכול להבטיח תשואה, גם לא בית השקעות גדול.
המדינה מעודדת חיסכון דרך שוק ההון, ולכן היא גם מפקחת עליו. הכסף שלכם עוזר להניע את הכלכלה, ובתמורה אתם מקבלים ריבית ותשואה. העידוד מתבטא בכמה דרכים:
רשות ניירות ערך מפקחת על שוק ההון ועל מי שפועל בו. רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון מפקחת על הפנסיה, קופות הגמל והביטוח. הכלל הבסיסי הוא שניהול ההשקעה חייב להיות לטובתכם בלבד, ולא לטובת הגוף שמנהל אותה.
מי שבוחר להשקיע לבד חייב להשקיע קודם בלמידה. צריך להבין את המושגים, את סוגי ניירות הערך ואת דרכי ההתנהלות בשוק. הצעד הטכני הראשון הוא פתיחת חשבון מסחר בבורסה, אבל הוא האחרון בסדר החשיבות.
השקעה עצמאית דורשת סבלנות, אורך רוח ונכונות לספוג הפסדים. משקיעים מתחילים נוטים למכור כשהמדדים יורדים, מפחד שהירידות יימשכו. הניסיון מלמד שהמתנה משתלמת לרוב, כי רוב המדדים התאוששו גם אחרי משברים חריפים. מכירה בזמן ירידה הופכת הפסד על הנייר להפסד אמיתי.
כדאי גם להבחין בין השקעה לטווח ארוך לבין מסחר יומי. סוחרי יום בבורסה קונים ומוכרים כמה פעמים ביום, וזה תחום אחר לגמרי, עם סיכון גבוה בהרבה.
הביטוח הפנסיוני הוא אחת ההשקעות שהמדינה מעודדת יותר מכל, והוא מושקע בשוק ההון. ביטוח פנסיוני הוא תוכנית חיסכון שאפשר למשוך ממנה, יחד עם הרווחים, רק כשיוצאים משוק העבודה. זה קורה בפרישה, או חלילה בנכות שפוגעת בכושר העבודה או בפטירה, ואז הכסף מיועד לשארים.
כל אפשרויות הביטוח הפנסיוני מושקעות בשוק ההון במידה כזו או אחרת. כך הכסף צובר תשואה לאורך שנים ולא נשחק בגלל אינפלציה וריבית נמוכה.
לפי החוק, כל עובד חייב לחסוך לפנסיה. כך המדינה דואגת שמי שיוצא משוק העבודה לא יחיה רק מקצבאות שממומנות מכספי המסים של העובדים. המצב הזה פחות יציב בעולם המערבי, שבו תוחלת החיים עולה ושיעור הילודה יורד.
מותר להגדיל את ההפקדה לפנסיה מעבר למה שהחוק מחייב, ועד תקרה מסוימת ליהנות מהטבות מס. ההטבות האלה יכולות להיות שוות מאות ואלפי שקלים בבוא העת. אפשר לעשות את זה בקרן פנסיה, בקופת גמל או בביטוח מנהלים.
בפועל, הגדלת ההפקדה היא דרך להשקיע עוד כסף בשוק ההון עם הטבות מס. התנאי הוא סבלנות: כדי ליהנות מההטבות, צריך לחכות עם המשיכה לגיל הפרישה. גיל הפרישה לגברים הוא 67, ולנשים הוא עולה בהדרגה.
משיכה של כסף פנסיוני לפני הפרישה עלולה לעלות ביוקר. היא יכולה לגרור מס גבוה, שמגיע לעשרות אחוזים. לכן כסף שתצטרכו לפני הפרישה לא צריך להיכנס לשם.
יחס התלות עולה כל שנה, ולכן המדינה רוצה שכל אחד יחסוך לעצמו. יחס התלות הוא היחס בין מי שנמצא בגילאים שמחוץ לשוק העבודה, ילדים ומבוגרים, לבין מי שבגיל העבודה. ככל שהיחס עולה, פחות עובדים מממנים יותר אנשים.
בגלל זה כדאי לבדוק בכל אפיק השקעה אילו הטבות מס יש בו, ולהתאים אליהן את משך ההשקעה. אם אתם לא צריכים את הכסף לפני הפרישה, ייתכן שמשתלם להוסיף אותו לחיסכון הפנסיוני במקום להשקיע באפיק אחר.
לא צריך מאות אלפי שקלים כדי להיכנס לשוק ההון. האמונה הזו היא עוד מחסום פסיכולוגי נפוץ. יש לה בסיס, כי בעבר רוב ההשקעות דרשו סכומים גדולים, ויש אפיקים שעדיין דורשים אותם.
כיום חלק מבתי ההשקעות מאפשרים להתחיל מ-20 אלף שקל. יש אנשים שחושבים שהשקעה קטנה לא שווה את המאמץ, כי הרווח בסוף התקופה תלוי ישירות בסכום ההתחלתי. וזה נכון, הרווח בשקלים קטן יותר.
| סכום התחלתי | שווי אחרי 10 שנים, בהנחת 5% בשנה | רווח מצטבר | רווח ממוצע לשנה |
|---|---|---|---|
| 20,000 שקל | כ-32,580 שקל | כ-12,580 שקל | כ-1,250 שקל |
| 40,000 שקל | כ-65,160 שקל | כ-25,160 שקל | כ-2,500 שקל |
| 500,000 שקל | כ-814,450 שקל | כ-314,450 שקל | כ-31,450 שקל |
הרווח מ-500 אלף שקל גדול פי יותר מ-25 מהרווח מ-20 אלף שקל.
אבל צריך להשוות את ההשקעה הקטנה לאלטרנטיבה האמיתית. אם האלטרנטיבה היא להשאיר את הכסף בעו"ש, בתום עשר שנים צפוי שם הפסד בכוח קנייה. רווח של 1,250 שקל בשנה הוא עדיין רווח, ולכן בהגדרה הוא עדיף על הפסד.
נועה ואיתי מחיפה, למשל, יכולים להשאיר כרית ביטחון ולהשקיע 40 אלף שקל. אם ישיגו בממוצע 5% בשנה, אחרי עשר שנים יהיו להם כ-25 אלף שקל נוספים. זה לא מבטיח דירה, אבל זה מקרב אותם אליה במקום להרחיק.
הסיבה הכמעט יחידה להשאיר כסף בעו"ש או בפיקדון היא הצורך בנזילות. נזילות היא היכולת להשתמש בכסף מיד, בלי לחכות ובלי להפסיד. השקעות משתלמות דורשות כמעט תמיד כמה שנים טובות שבהן לא נוגעים בכסף.
מי שנכנס לשוק ההון ואז מגיע למינוס בבנק עלול למחוק את כל הרווח. הריבית על המינוס גבוהה, והלחץ הנפשי לא שווה את זה. גם להסתמך על משכורות עתידיות זה מסוכן, כי שוק העבודה לא תמיד יציב. תקופת הקורונה הוכיחה את זה.
כלל אצבע מקובל הוא להשאיר בעו"ש סכום שמכסה הוצאות של חצי שנה לפחות. זה רק כלל אצבע. צריך להביא בחשבון גם גורמים נוספים:
משפחה שמוציאה 16,000 שקל בחודש צריכה כרית של כ-96 אלף שקל לפני שהיא משקיעה. מירב ואלון מבאר שבע, הורים לשני ילדים, משלמים משכנתא ומחזיקים 150 אלף שקל בעו"ש. כך נראה החשבון שלהם:
| רכיב | סכום |
|---|---|
| הוצאות חודשיות, כולל משכנתא וקניות בסופר | 16,000 שקל |
| כרית ביטחון לחצי שנה | 96,000 שקל |
| יתרה בעו"ש | 150,000 שקל |
| סכום שאפשר לשקול להשקיע | 54,000 שקל |
בפועל, מירב ואלון לא צריכים להשקיע את כל ה-54 אלף שקל ביום אחד. הם יכולים להתחיל בחלק מהסכום, ללמוד איך זה מרגיש, ולהוסיף בהמשך.
לפני שנכנסים לפרטים של מסלול מסוים, כדאי להחליט על שלושה דברים בסיסיים. שוק ההון ושוק בתי ההשקעות מלאים באפשרויות, וקל ללכת בהם לאיבוד גם כשמבינים את המושגים. שלוש ההחלטות האלה מסננות את רוב האפשרויות:
סבלנות היא אחת התכונות החשובות של משקיע טוב. ככל שתחכו יותר, כך הרווחים יצטברו לסכום גדול יותר. ברוב המקרים גם התשואה השנתית עצמה תהיה גבוהה יותר בטווח ארוך.
בחיסכון פנסיוני הסבלנות נמדדת בעשרות שנים, עד גיל הפרישה. בהשקעה רגילה היא יכולה להיות קצרה יותר, אבל עדיין כדאי לחשוב בשנים ולא בחודשים.
ליווי מקצועי קונה לכם שקט נפשי וידע, תמורת עמלות ודמי ניהול. ניהול עצמאי חוסך את העלויות האלה, אבל מחייב אתכם ללמוד הרבה ולהבין לעומק איך השוק עובד. אין תשובה אחת נכונה, יש התאמה למי שאתם.
אין יחס נכון או לא נכון לסיכון, יש רק טעם אישי. מי שבוחרת לעשות סקי למרות הסיכון להיפצע עושה בחירה לגיטימית. גם מי שבוחר לוותר על הספורט הזה עושה בחירה לגיטימית. הוא מקטין את הסיכוי להיפצע ומוותר על ההנאה, והיא משלמת על ההנאה בסיכון גבוה יותר.
בהשקעות זה בדיוק אותו דבר. מי שאוהב סיכון יכול ליהנות מפוטנציאל רווח גבוה יותר, אבל ישלם בסיכון גבוה יותר להפסד. הדר שמה את כל כספה בחברה אחת, שהצלחתה תלויה באיכות המוצר, בתחרות ובשיווק. הסיכון היה גבוה, ובתרחיש ההצלחה היא הרוויחה פי עשרה.
מי ששונא סיכון ייהנה מתשואה יציבה יותר, אבל נמוכה יותר. זה נותן הרבה שקט נפשי וביטחון. כשחושבים על סיכון, כדאי לשאול כמה שאלות:
ובכל מקרה, כדאי להתחיל בקטן. כך אפשר לנסות ולטעות בלי לשלם מחיר כבד. שום כמות קריאה לא מחליפה התנסות אמיתית, וההתנסות תלמד אתכם דברים שלא תמצאו בשום מקום אחר.
שלושת הנתונים המרכזיים להשוואה הם טווח הזמן, פוטנציאל התשואה השנתית והסכום ההתחלתי הנדרש. מעבר להם, כדאי לבדוק עוד שני דברים חשובים.
הראשון הוא סוג הריבית. בריבית דריבית, הריבית של השנה הבאה מחושבת על כל הסכום, כולל הריבית שכבר הצטברה. בריבית פשוטה היא מחושבת רק על הקרן, הסכום שהשקעתם בהתחלה. לאורך שנים ההבדל ביניהן גדול מאוד.
השני הוא העלויות. אם בחרתם בליווי מקצועי, השוו את דמי הניהול והעמלות של כל גוף. משרד האוצר קבע מגבלות על דמי הניהול והעמלות, וכדאי להכיר אותן כדי לדעת מה מותר לגבות מכם.
מערכת החינוך בישראל עדיין לא מקדישה מספיק זמן לחינוך פיננסי, ולכן האחריות עוברת אליכם. ידע הוא כוח בכל תחום, ובשוק ההון זה נכון במיוחד, כי מעט אנשים מבינים אותו לעומק.
לחוסר הידע יש שני מחירים. הראשון: אנשים שלא נכנסים לשוק ההון מפספסים רווחים, והכלכלה מפספסת השקעות שהיו יכולות להניע אותה. השני: אנשים שנשענים על ליווי מקצועי רק מתוך פחד משלמים לפעמים דמי ניהול שאפשר היה לחסוך. זה לא אומר שליווי מקצועי לא משתלם, אלא שעם יותר ידע תוכלו לבחור אותו מתוך החלטה.
אם המחשבה על השקעה מקננת בכם, אל תדחו אותה על הסף. התחילו בקריאה על המושגים הבסיסיים, בספרים או באינטרנט. דברו עם חברים ובני משפחה שכבר משקיעים. קראו על הזכויות שלכם באתר רשות שוק ההון, כך שתגיעו מוכנים לכל פגישה עם גוף מקצועי.
קראו גם: בורסת תל אביב אחרי שנתיים של עליות: מה לבדוק
אלה השאלות שמשקיעים מתחילים שואלים הכי הרבה. התשובות מבוססות על מה שהוסבר במאמר.
חלק מבתי ההשקעות מציעים תוכניות השקעה החל מ-20 אלף שקל. בהשקעה עצמאית אפשר להתחיל גם בסכומים קטנים יותר. החשוב הוא שהכסף שאתם משקיעים לא יהיה כסף שתצטרכו בשנים הקרובות.
השקעה במדד נחשבת בטוחה יחסית, אבל היא לא חפה מסיכון. המדדים מראים מגמת עלייה לאורך שנים, אבל בטווח הקצר הם עולים ויורדים. במשבר הקורונה משקיעים במדדים חוו ירידות של עשרות אחוזים לפני ההתאוששות.
מניה היא חלק בבעלות על חברה, ואיגרת חוב היא הלוואה שאתם נותנים. במניה הרווח תלוי בעליית השווי של החברה. באיגרת חוב אתם מקבלים בחזרה את הסכום עם ריבית, והסיכון העיקרי הוא שהמנפיק לא יוכל להחזיר.
כלל אצבע מקובל הוא סכום שמכסה הוצאות של חצי שנה לפחות. משפחה שמוציאה 16,000 שקל בחודש, למשל, צריכה כרית של כ-96 אלף שקל. כדאי להתאים את הסכום גם ליציבות ההכנסה ולגב הכלכלי שיש לכם.
אם לא תצטרכו את הכסף לפני גיל הפרישה, הגדלת ההפקדה לפנסיה נותנת הטבות מס. אם אתם צפויים להזדקק לכסף לפני כן, השקעה רגילה מתאימה יותר. משיכה מוקדמת מהפנסיה עלולה לגרור מס גבוה מאוד.
אפשר למכור את איגרת החוב בבורסה למשקיעים אחרים. המחיר שתקבלו תלוי במחיר שלה בשוק באותו יום. הוא יכול להיות גבוה או נמוך ממה ששילמתם.
מי שמשאיר את כל הכסף בעו"ש לא נמנע מסיכון, הוא פשוט בוחר בהפסד שקט. האינפלציה שוחקת את הכסף כל שנה, והריבית בבנק לא תמיד מכסה עליה. נועה ואיתי מחיפה ראו את זה במספרים: אלפי שקלים של כוח קנייה נעלמים בלי שהוציאו שקל.
הדרך לשוק ההון לא מתחילה בחשבון מסחר, אלא בהבנה. להכיר מניות, מדדים ואיגרות חוב. לפזר סיכונים. להשאיר כרית ביטחון של חצי שנה. להחליט על טווח זמן ורמת סיכון. ולהתחיל בקטן. רובכם כבר מושקעים בבורסה דרך הפנסיה, כך שהצעד הבא הוא רק להכיר את מה שכבר שלכם.
הנתונים הרשמיים במאמר נבדקו מול אתרי הגופים הבאים. כדאי לבדוק שם את הנתונים העדכניים לפני כל החלטה.
כל המקורות נבדקו ב-16.10.2026.