השקעה סולידית מוותרת על חלק מהתשואה האפשרית כדי להקטין את הסיכון. האפיקים המרכזיים שלה הם אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות בדירוג גבוה, קרנות סל, קרנות מחקות מדד כמו S&P 500, קרנות ריט וזהב. מדד S&P 500 הניב בעשרות השנים האחרונות תשואה ממוצעת של כ-8%-9% בשנה, אבל היו בו גם שנים של הפסד. קרנות ריט מחויבות לחלק 90% מהכנסותיהן, ובמשבר 2008 מדד הריט צנח בכמעט 80%. כסף שתצטרכו בתוך שנה, למשל לדירה, לרוב לא מתאים לשוק ההון בכלל.
השקעה סולידית מתאימה למי שהכסף המושקע חשוב לו מכדי להמר עליו. משקיעים נבדלים זה מזה בכמה מאפיינים ברורים. המאפיין המרכזי הוא כמה סיכון הם מוכנים לקחת. מכאן נגזר גם איזה סוג השקעה מתאים להם.
אפשר לדמיין סקאלה. בקצה אחד נמצאים סיכון גבוה ותשואה גבוהה. בקצה השני נמצאים סיכון נמוך ותשואה נמוכה. המשקיע הסולידי בוחר להתקרב לקצה השני. הוא מוכן להרוויח פחות, בתנאי שהסיכוי להפסד גדול יהיה קטן יותר.
חשוב גם מה ההשקעה הסולידית אינה. היא לא השקעה בלי סיכון בכלל. כל השקעה בשוק ההון יכולה לרדת. ההבדל הוא בגובה הירידה האפשרית ובמהירות ההתאוששות.
במדריך הזה, השקעה סולידית מוגדרת כהשקעה ששואפת לתשואה של כ-7% עד 10% בשנה ברמת סיכון נמוכה יחסית. זו הגדרת עבודה ולא הבטחה. יש שנים טובות יותר ויש שנים גרועות יותר. מי שמגדיר יעד צנוע פחות, יכול להקטין עוד יותר את חלק המניות בתיק.
ההגדרה עוזרת לסנן. אפיק שמבטיח הרבה יותר מזה, כנראה מחביא סיכון גבוה יותר. אפיק שמניב הרבה פחות מזה, עלול לא לשמור על ערך הכסף לאורך זמן. רוב התיקים הסולידיים בנויים מתערובת, ולא מאפיק אחד.
שנת 2020 הייתה שנה חסרת תקדים בשוק ההון, והיא הזכירה לרבים שהשוק יכול לצנוח מהר מאוד. משקיעים רבים גילו פתאום שהם לא רוצים לבהות בגרפים כל יום. הם חיפשו דרך להשקיע בלי לחיות על מסכי המניות. מי שמתלבט אם לשנות כיוון בעקבות תקופה כזו, ימצא הרחבה במאמר על שינוי מסלול השקעה בעקבות הקורונה.
הלקח מאותה שנה פשוט. מפולות קורות אחת לכמה זמן, וקשה מאוד לנחש מתי. לכן תיק סולידי בנוי מראש כך שמפולת תכאב פחות.
כסף שתצטרכו בעוד שנה בערך אינו יכול להרשות לעצמו ירידה חדה בשוק. קחו זוג צעיר ששוכר דירה ב-4,000 שקל בחודש. הוא חסך 240,000 שקל להון עצמי, ומתכנן לקנות דירה בעוד שנה. אם השוק יקרוס בדיוק בשנה הזו, הזוג לא יוכל לחכות להתאוששות.
בטבלה הבאה שתי חלופות לאותו זוג. ההנחה היא שהמניות יורדות ב-30%, ואגרות החוב נשארות במקום.
| שלב | כל הכסף במניות | 30% מניות, 70% אגרות חוב |
|---|---|---|
| סכום התחלתי | 240,000 שקל | 240,000 שקל |
| החלק שבמניות | 240,000 שקל | 72,000 שקל |
| המניות אחרי ירידה של 30% | 168,000 שקל | 50,400 שקל |
| החלק שבאגרות חוב | 0 שקל | 168,000 שקל |
| סך הכול אחרי הירידה | 168,000 שקל | 218,400 שקל |
| הפסד | 72,000 שקל | 21,600 שקל |
ההפרש של 50,400 שקל שווה ליותר משנה של שכר דירה עבור אותו זוג.
בפועל, זה אומר שהזוג השני עדיין יכול לקנות דירה, אולי עם משכנתא קצת גדולה יותר. הזוג הראשון עלול לדחות את הקנייה בשנים. ויש גם אפשרות שלישית. מי שצריך את כל הסכום בעוד כמה חודשים, אולי בכלל לא צריך להיות בשוק ההון. לכל השקעה יש סיכון, וזה הכלל הבסיסי ביותר בשוק.
שישה אפיקים עיקריים עומדים בפני מי שמחפש השקעה סולידית, וכל אחד מהם ממלא תפקיד אחר בתיק. חלקם נועדו להגן, חלקם נועדו לצמוח, וחלקם מייצרים הכנסה שוטפת. סקירה רחבה יותר של כל האפשרויות בשוק נמצאת במאמר על אפיקי השקעה.
אלה ששת האפיקים שהמדריך עובר עליהם:
| אפיק | נתון מרכזי | שנה או היקף |
|---|---|---|
| אגרות חוב ממשלתיות | 3 מדינות שלא עמדו בחובן | רוסיה 1998, ארגנטינה 2001, בליז 2006 |
| אג"ח זבל | תשואה מובטחת של 8%-10% | דירוג אשראי נמוך, עד C |
| תעודת סל ממוקדת ענף (TAN) | תשואה של כ-40% | 10 חברות אנרגיה ירוקה |
| מדד S&P 500 | 8%-9% בממוצע לשנה | 500 חברות, 31.61 טריליון דולר |
| קרנות ריט | חלוקה של 90% מההכנסות | ירידה של כמעט 80% ב-2008 |
מקור: נתוני המאמר המקורי ועמוד המדדים של הבורסה לניירות ערך,
אגרות חוב לא אמורות להיות כל התיק, אבל הן המשקולת שמחזיקה אותו מאוזן. אי אפשר לדבר על השקעה סולידית בלי להתחיל בהן. עם זאת, תיק שבנוי רק מאגרות חוב יתקשה להגיע ליעד של 7% ומעלה. התפקיד שלהן אחר: להגן על התיק במפולת ולאפשר לאזן אותו.
מניה היא בעלות בחברה, ואילו אגרת חוב היא הלוואה שאתם נותנים לגוף מסוים תמורת ריבית. לכן הן גם מתנהגות אחרת לגמרי. מניה עולה ויורדת לפי ההצלחה של החברה. אגרת חוב תלויה בעיקר בשאלה אחת: האם הגוף יחזיר את ההלוואה.
הגוף שמנפיק את אגרת החוב יכול להיות חברה פרטית, ואז היא נקראת קונצרנית. הוא יכול להיות גם מדינה, ואז היא נקראת ממשלתית. אגרות חוב הן אחת הדרכים העיקריות שבהן מדינות וחברות מגייסות כסף. גם מדינות וחברות עצמן קונות אגרות חוב של גופים אחרים, לצד משקיעים פרטיים.
אגרות חוב מחולקות לטווח קצר, בינוני וארוך, לפי המועד שבו המנפיק מתחייב להחזיר את הכסף. בסוף התקופה הגוף מחזיר את הסכום למי שמחזיק בנייר. עד אז הוא משלם ריבית. מי שצריך את הכסף בעוד שנתיים, ירצה לרוב אגרת חוב שמסתיימת בערך באותו זמן.
הריבית עצמה יכולה להיות קבועה לכל התקופה. היא יכולה גם להשתנות לאורך הדרך. לכן לפני קנייה כדאי לבדוק שני דברים פשוטים:
שיעור הריבית במשק משפיע ישירות על אגרות החוב. בנק ישראל מפרסם את הריבית העדכנית, וכדאי להכיר אותה לפני שמשווים בין אגרות חוב.
איזון תיק פירושו למכור חלק מהרווח באפיק שעלה ולקנות באפיק שפיגר, כדי לחזור לחלוקה המקורית. מניות ואגרות חוב צומחות בקצב שונה מאוד. לכן החלוקה ביניהן משתנה עם הזמן. איזון מחזיר אותה למקום.
הדוגמה המקורית פשוטה. בתיק יש 100 דולר במניות ו-100 דולר באגרות חוב, כלומר חצי-חצי. אחרי כמה חודשים המניות עלו ב-20% ואגרות החוב ב-5%. עכשיו יש 120 דולר במניות ו-105 דולר באגרות חוב. החלוקה השתנתה לכ-53% מניות ו-47% אגרות חוב. כדי לחזור לחצי-חצי, מוכרים מניות ב-7.5 דולר וקונים בהם אגרות חוב.
אותו עיקרון עובד גם בשקלים. משפחה עם שני ילדים חסכה 60,000 שקל לטובת לימודים עתידיים. היא חילקה את הסכום חצי במניות וחצי באגרות חוב.
| שלב | מניות | אגרות חוב | חלוקה |
|---|---|---|---|
| התחלה | 30,000 שקל | 30,000 שקל | 50% / 50% |
| אחרי עלייה של 20% ו-5% | 36,000 שקל | 31,500 שקל | 53% / 47% |
| אחרי איזון | 33,750 שקל | 33,750 שקל | 50% / 50% |
המשפחה מכרה מניות ב-2,250 שקל וקנתה בהן אגרות חוב.
מה זה אומר בפועל? הרווח של 2,250 שקל עבר לאפיק יציב יותר. הוא כבר לא תלוי במצב הבורסה. הוא ייפגע רק אם הגוף שהנפיק את אגרת החוב לא יוכל לשלם. אם לא מאזנים, הפער בין המניות לאגרות החוב גדל עם הזמן. אז התיק הופך בשקט למסוכן יותר ממה שתכננתם.
הכסף שנצבר באגרות חוב יכול לשמש לקניית מניות בזול כשהשוק קורס. זה הצד השני של האיזון. כשהמניות צונחות, חלקן בתיק קטן. מוכרים חלק מאגרות החוב וקונים מניות במחיר נמוך. ההנחה היא שבהמשך הן יתאוששו.
במילים פשוטות, אגרות חוב הן כלי גמיש. הן מאפשרות להתאים את התיק למצב השוק, ולא רק לסבול ממנו. משקיע בלי אגרות חוב צריך לבחור בזמן מפולת בין שתי אפשרויות רעות. הוא יכול לחכות בלי לעשות דבר, או למכור בהפסד.
אג"ח זבל מבטיחות תשואה של 8% עד 10% דווקא מפני שהסיכוי שלא תקבלו את הכסף בחזרה גבוה. כך מכנים בשוק אגרות חוב עם דירוג אשראי נמוך. דירוג אשראי הוא ציון שמעריך כמה סביר שהגוף יחזיר את החוב. כשהציון נמוך, הגוף חייב להציע ריבית גבוהה כדי למשוך משקיעים.
לעיתים מדובר בחברות שכבר נמצאות בקשיים כלכליים. הן יודעות שייתכן שייכנסו להליך חדלות פירעון, כלומר פשיטת רגל. במצב כזה החברה מגיעה להסדר עם הנושים. בפועל הם מקבלים תשלום מופחת, ולפעמים לא מקבלים כלום. משקיע סולידי צריך להתרחק מאגרות חוב כאלה.
לפני שקונים אגרת חוב, כדאי לשאול שתי שאלות:
ממשלה נשענת על כלכלה שלמה שמשלמת מסים, ולכן הסיכוי שתפשוט רגל נמוך יותר מזה של חברה. לממשלה יש מנגנוני בקרה, משרדים ומקור הכנסה קבוע. בגלל הביטחון הזה, התשואה על אגרות חוב ממשלתיות נמוכה יותר. חברה יכולה לפשוט רגל בסבירות גבוהה יותר, ולכן היא משלמת יותר.
הסיכוי שמדינת ישראל תפשוט רגל קטן פי כמה מאשר חברה לא מוכרת בדירוג C. עם זאת, לא כל אגרת חוב קונצרנית מסוכנת. יש חברות גדולות ומוכרות שהסיכוי שיפשטו רגל בעשורים הקרובים נמוך מאוד. גם הן פונות לציבור כדי לממן את הפעילות השוטפת שלהן.
רוסיה ב-1998, ארגנטינה ב-2001 ובליז ב-2006 הודיעו שאינן יכולות לעמוד בחובן. המשותף להן הוא שהבטיחו למשקיעים תשלום ולא עמדו בו. לכן "ממשלתי" אינו מילה נרדפת ל"בטוח לגמרי". גם כאן צריך לבדוק את מצבה של המדינה ואת דירוג האשראי שלה.
אגרות חוב בדירוג גבוה הן ערוץ יציב יחסית, ולכן הן חלק כמעט מחייב בתיק סולידי. הן נותנות שקט נפשי, כי התשואה שלהן דומה לחוזה חתום עם המנפיק. המנפיק חייב לשלם לבעלי החוב לפני שהוא משתמש ברווחים שלו. התנאי הוא לסנן החוצה אגרות חוב שמתחפשות להזדמנות בעזרת ריבית גבוהה.
מניה בודדת תנודתית מדי למשקיע סולידי, ולכן תעודות וקרנות סל הן דרך הביניים המקובלת. אגרות חוב הן החלק המשלים. החלק שמייצר את רוב הצמיחה בתיק הוא המניות. מי שקונה מניה מקבל חלק בחברה, לפי גודל הקנייה.
הבעיה היא התנודתיות. מחיר מניה יכול לעלות או לרדת בעשרות אחוזים בזמן קצר. זה מקפיץ את המחיר, ומקפיץ גם את הלב של המשקיע. לכן קנייה של מניות בודדות לא מתאימה כבסיס לתיק סולידי. קרנות ותעודות סל נהנות מהיתרונות של המניות, ושומרות על הדופק של בעליהן יציב יותר.
קרן סל היא סל של מניות רבות שגוף חיצוני מנהל ומרכז סביב רעיון אחד או ענף אחד. יש הבדלים טכניים בין קרן סל לתעודת סל, אבל העיקרון זהה. במקום לקנות מניה אחת, קונים יחידה אחת שמכילה הרבה מניות. רשות ניירות הערך האמריקאית מפרסמת מדריך מסודר למשקיעים על קרנות, שמסביר את סוגיהן ואת העלויות שלהן.
בעולם רבות מהן נקראות ETF, כלומר קרן סל שנסחרת בבורסה כמו מניה. אפשר לקנות ולמכור אותן במהלך יום המסחר.
תעודת סל חושפת אתכם לכל החברות בענף, במקום להסתמך על הצלחה של חברה אחת. מי שקונה מניה בודדת תלוי לגמרי בה. מי שקונה תעודת סל ענפית מהמר על הענף כולו. ההיגיון פשוט: כשחברה אחת בענף צומחת, לרוב גם המתחרות שלה צומחות.
לעיתים מניות נופלות בגלל נסיבות נקודתיות. משקיע פרטי לא יכול לחשב אותן מראש, ולפעמים אפילו לא לשמוע עליהן. תעודת סל מקטינה את המכה הזו.
הענף לא תמיד עולה יחד, ולפעמים חברה אחת מצליחה בזכות פתרון ייחודי. דוגמה לכך היא חברת התעופה אמריקן איירליינס (AAL). במשבר הקורונה היא התנהלה טוב יותר מהמתחרות שלה. לכן היא יצאה מהר יחסית מהבור העמוק שאליו נקלעה בשיא המשבר.
מקרים כאלה קורים, אבל קשה מאוד לזהות אותם מראש. משקיע סולידי לא אמור לבנות את התיק על הימור כזה.
תעודת הסל TAN, שמחזיקה 10 חברות אנרגיה ירוקה, עלתה בכ-40% מיום הבחירות לנשיאות בארה"ב שבהן התחלף השלטון. לאחר חילופי השלטון בוושינגטון, חברות האנרגיה הירוקה זכו לחידוש חוזים וליחס חם יותר. בתקופת הממשל הקודם, חברות הדלקים הן שקיבלו חיזוק. מי שהאמין בענף וקנה את כולו, נהנה מהמגמה בלי לנחש מי החברה המנצחת.
באותה תקופה, השקעה בחברה בודדת מתוך התעודה הניבה במקרה הטוב 45%, ובמקרה הרע 16%. כך זה נראה על 10,000 שקל:
| אפשרות | תשואה | 10,000 שקל הופכים ל- |
|---|---|---|
| תעודת הסל כולה | כ-40% | 14,000 שקל |
| החברה הטובה ביותר בסל | 45% | 14,500 שקל |
| החברה החלשה ביותר בסל | 16% | 11,600 שקל |
הוויתור על 500 שקל במקרה הטוב חוסך הפסד הזדמנות של 2,400 שקל במקרה הרע.
זו המהות של השקעה סולידית. מתפשרים על רווח נאה אך קטן יותר. בתמורה מקטינים מאוד את הסיכוי לא להרוויח בכלל, או להפסיד. מי שבוחר מניה בודדת מחפש מחט בערימת שחת. מי שקונה תעודת סל קונה את כל הערימה.
משקיעים רבים מחלקים את חלק המניות בתיק בין 5 ל-6 תעודות סל, וכך מקטינים את הנזק מנפילה של ענף אחד. גם תעודת סל יכולה ליפול. היא נופלת כשהענף כולו נופל. מי שהשקיע בענף התעופה לפני הקורונה חווה ירידה חדה, למרות שהשקיע בסל ולא במניה אחת.
קחו בן חמישים שמתכנן פרישה בעוד עשור. יש לו 300,000 שקל לחלק המניות בתיק. הוא מחלק אותם בין 6 תעודות סל, 50,000 שקל בכל אחת. נניח שענף אחד נופל ב-40%. ההפסד הוא 20,000 שקל, כלומר כ-6.7% מכל החלק המנייתי. אם כל הכסף היה באותו ענף, ההפסד היה 120,000 שקל.
הסיכוי שכל הענפים ייפגעו בבת אחת קטן בהרבה מהסיכוי שמניה אחת, טובה ככל שתהיה, תצנח.
קרן מחקה מדד קונה את המניות לפי משקלן במדד, בלי לבחור ובלי לנחש. היא פועלת כמו קרן סל, אבל באופן "עיוור". המדד קובע מה לקנות ובאיזה משקל. אף אחד לא מנסה לבחור את המניות הטובות ביותר.
היתרון הגדול הוא שלא צריך להתלבט באיזה ענף להשקיע. ההשקעה נעשית במבט רחב על כלכלה שלמה. רק אירוע שפוגע בכלכלה כולה יכול להפוך את המהלך ללא כדאי. גם בורסת תל אביב מפרסמת רשימה של המדדים שלה, ויש קרנות שמחקות כל אחד מהם.
קרן BBJP של בית ההשקעות J.P Morgan מחקה את ניירות הערך הבולטים במדד ניקיי היפני. מי שקונה אותה לא בוחר חברה יפנית מסוימת. הוא מביע אמון ביכולת של הכלכלה היפנית כולה לצמוח. זו דוגמה טובה לרעיון של קרן מחקה: קונים כלכלה, לא מניה.
מדד S&P 500, שכולל את 500 החברות הגדולות בארה"ב, הניב בעשרות השנים האחרונות תשואה ממוצעת של כ-8%-9% בשנה. זה בדיוק בטווח של השקעה סולידית לפי ההגדרה שבתחילת המדריך. לכן רבים שמחפשים השקעה יציבה יחסית פונים אליו. מדובר באחד המדדים היציבים והחזקים בעולם, ושווי החברות שבו עומד על 31.61 טריליון דולר.
יש גופי השקעות רבים שמציעים קרן שעוקבת אחרי המדד. דוגמאות מוכרות הן SPLG, IVV, VOO ו-SPY. קרן IVW עוקבת אחרי מניות הצמיחה שבתוך המדד. ההבדלים ביניהן קטנים יחסית, ובעיקר נוגעים לדמי הניהול ולהיקף המסחר.
למשקיע שלא רוצה להשקיע זמן במעקב אחרי השוק, קרן כזו עונה כמעט על כל הדרישות. היא מפוזרת, פשוטה, ומבוססת על נתוני עבר ארוכים. מי שמתחיל בסכומים צנועים יכול לקרוא גם על השקעות קטנות בסכומים נמוכים.
מדד S&P 500 אינו חסין מנפילות, והיו שנים שבהן הניב תשואה שלילית. לאורך כ-90 שנות פעילות, הוא תמיד התאושש מהנפילות האלה ועלה מעליהן. אבל העבר אינו הבטחה לעתיד. ממוצע של 8%-9% בשנה לא אומר שכל שנה תיראה כך. יש שנים טובות מאוד ויש שנים כואבות מאוד.
לכן גם השקעה במדד דורשת זמן. מי שעלול לצטרך את הכסף בעוד שנה, לא נהנה מהממוצע הארוך. הוא חשוף לשנה אחת בודדת, שיכולה להיות שלילית.
תעודות וקרנות סל הן כיום הכלי היעיל ביותר ליהנות מתשואת השוק בלי להסתכן בהפסדים דרמטיים של מניה בודדת. הן לא חסינות מירידות. כמו כל נייר ערך, הן יכולות לעלות ולרדת. אבל הסיכוי שהתעודה כולה תיפול שווה לסיכוי שהענף כולו ייפול, וזה סיכון קטן יותר.
קרן ריט קונה ומחזיקה נדל"ן מושכר, ומחלקת לבעלי היחידות חלק מדמי השכירות כתשלום שוטף. מדובר בנדל"ן מסחרי או פרטי שמושכר לציבור ברחבי העולם. מי שמחזיק ביחידה של הקרן הופך, למעשה, לבעלים של נכס מניב. התשלום יכול להגיע מדי חודש.
זה מוצר שקורץ למשקיע סולידי. הוא מאפשר להחזיק בנדל"ן שמפריש הכנסה. אין צורך לטפל בשוכרים, בתיקונים או בעלויות של נכס פיזי.
לקרנות ריט יש שלושה יתרונות עיקריים למשקיע סולידי. הם קשורים לאופי של הנדל"ן ולחובה החוקית של הקרן לחלק את רוב ההכנסות.
המשמעות היא שהמשקיע מקבל כסף גם בלי למכור את נייר הערך. זו הכנסה שוטפת, בדומה לשכירות. למי שמחפש עוד רעיונות להכנסה כזו, יש מאמר על ניהול כספים נכון לבד, שעוזר לשלב אותה בתקציב המשפחתי.
במשבר הסאבפריים ב-2008 צנח מדד קרנות הריט בכמעט 80%. כלומר, גם נדל"ן דרך הבורסה יכול להיות תנודתי מאוד. התנודתיות הזו גם פוגעת ביכולת לאזן את התיק בזמן משבר.
יש גם חיסרון מובנה. החובה לחלק 90% מההכנסה כדיבידנד, כלומר כתשלום לבעלי היחידות, מקטינה את הכסף שנשאר לקרן. לכן קשה לה להשקיע בעצמה, להתפתח ולצמוח. לכן קרנות ריט מתאימות בעיקר לתקופה קצרה ונקודתית. הן מתאימות גם למי שמאמין שענף הנדל"ן עצמו שווה השקעה.
זהב מתאים בעיקר כמרכיב הגנה, ולמשקיעים סולידיים שצפויים להשתמש בכסף בטווח הקרוב. קניית זהב היא סוג של השקעה בסחורות. היא נעשית בדומה לקנייה של ניירות ערך. מי שקונה אונקיית זהב לא מקבל אותה בדואר. הוא הופך לבעלים החוקי של כמות זהב שמאוחסנת עבורו.
יש ארבע דרכים עיקריות להשקיע בזהב, והן נבדלות בעיקר בשאלה מי מחזיק את הזהב. חלקן פשוטות כמו קניית מניה. אחרות דורשות אחסון ושמירה.
בזמן משבר רבים ממהרים לקנות נכסים מוחשיים כמו זהב, ולכן ערכו נוטה לנוע בכיוון הפוך לשוק ההון. כשיש חשש ממפולת, משקיעים בורחים ממניות. הם מחפשים נכס שהיה בעל ערך לאורך כל ההיסטוריה האנושית. הזהב הוא הדוגמה הבולטת לכך.
התנועה ההפוכה הזו היא בדיוק מה שהמשקיע הסולידי מחפש. כשחלק המניות יורד, חלק הזהב עשוי לעלות. משקיע שמבין את זה יכול לנצל את הבהלה של אחרים, במקום להיגרר אחריה.
תיק סולידי טוב נתפר לפי מתי תצטרכו את הכסף, ולא לפי מה שעלה בחודש האחרון. אין תיק אחד שמתאים לכולם. הוא תלוי באורח החיים, ביציבות ההכנסה ובמטרות. שילוב של רוב האפיקים במדריך הוא צעד חשוב להקטנת הסיכון.
רוב ההפסדים בתיקים סולידיים נובעים מכמה טעויות שחוזרות על עצמן. כולן קשורות לפער בין התוכנית לבין ההתנהגות בפועל.
הצעד הראשון הוא לכתוב מתי תצטרכו כל סכום, ורק אחר כך לבחור אפיק. הסדר הזה מונע את רוב הטעויות שברשימה הקודמת. הנה סדר פעולות פשוט:
מי שלא רוצה לנהל את כל זה לבד, יכול לבחון תיק השקעות מנוהל. לפני שמעבירים כסף לגוף כלשהו, כדאי לוודא שהוא מפוקח על ידי רשות ניירות ערך.
למשקיע הסולידי יש אפשרויות רבות לבנות תיק מאוזן, שנותן שקט נפשי גם בזמן מפולת. אגרות חוב וזהב שומרים על חלק מההון כשהמניות יורדות. קרנות סל ומחקות מדד מספקות צמיחה מפוזרת. קרנות ריט מוסיפות הכנסה שוטפת, אבל עם תנודתיות לא מבוטלת.
מפולות יקרו מעת לעת, וזה חלק מהשוק. מי שבנה תיק נכון יכול לנצל אותן כדי לקנות נכסים בזול. מי שעומד לפני משיכה גדולה, כמו קניית דירה, צריך לשקול אם בכלל להשקיע כרגע. ומי שמחפש פתרון פשוט בלי מעקב יומי, יכול להישען על מדד רחב כמו S&P 500, תוך הבנה שגם הוא יורד לפעמים.
המידע במדריך הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו המלצה ואינו מתחשב במצב הכספי, בצרכים או במטרות של אדם מסוים. כל פעולה על סמך הכתוב נעשית באחריות הפועל בלבד.
קראו גם: השקעה מניבה - מהי ואיך ניתן לאתר כזאת
אלה השאלות שעולות הכי הרבה סביב השקעה סולידית, עם תשובות קצרות. לכל תשובה יש הרחבה בסעיף המתאים במדריך.
לא, גם השקעה סולידית חשופה לירידות, אבל קטנות ומתונות יותר. אגרות חוב יכולות להיפגע אם המנפיק לא משלם. קרנות סל יורדות כשהענף כולו יורד. ההבדל הוא בגובה הסיכון, לא בהיעדרו.
במדריך הזה היעד מוגדר כ-7% עד 10% בשנה, אבל זה יעד ולא הבטחה. מדד S&P 500 הניב בעשרות השנים האחרונות ממוצע של כ-8%-9% בשנה. באותה תקופה היו בו גם שנים שליליות. תיק עם יותר אגרות חוב יניב לרוב פחות, ויהיה יציב יותר.
אג"ח ממשלתי הוא הלוואה למדינה, ואג"ח קונצרני הוא הלוואה לחברה. מדינה נחשבת לרוב יציבה יותר, ולכן משלמת ריבית נמוכה יותר. עם זאת, גם מדינות כמו ארגנטינה, רוסיה ובליז לא עמדו בעבר בחובן.
קרנות ריט מתאימות בעיקר לחלק קטן מהתיק ולתקופות קצרות יחסית. הן מחלקות 90% מההכנסות ומספקות הכנסה שוטפת. אבל ב-2008 מדד הריט צנח בכמעט 80%, ולכן אסור לראות בהן אפיק בטוח.
לרוב לא, כי בשנה אחת השוק יכול לרדת בחדות בלי זמן להתאושש. הדוגמה של הזוג במדריך מראה הפסד של 72,000 שקל בתיק מניות מלא. אם כבר משקיעים, עדיף חלק קטן מאוד במניות, או אפיקים יציבים מחוץ לשוק ההון.
הנתונים במדריך נבדקו מול גופים רשמיים ורגולטורים. אלה העמודים שבהם אפשר לבדוק ריביות, מדדים ופיקוח על גופי השקעה:
כל המקורות נבדקו ב-16.10.2026.