כסף שעומד בעו"ש מאבד ערך, כי בנק ישראל מכוון לאינפלציה של 1% עד 3% בשנה. נדל"ן להשכרה מניב תשואה של כ-5% בשנה, ושכר דירה פטור ממס עד תקרה חודשית שמתעדכנת מדי שנה. על רווח בשוק ההון משלמים מס רווח הון של 25% מהשקל הראשון. בקרן השתלמות, בתוך תקרת ההפקדה ואחרי הוותק הנדרש, הרווח פטור ממס רווחי הון. מדד S&P 500 צמח בממוצע בכ-9% בשנה לאורך 90 שנה, אבל תשואת עבר אינה מבטיחה תשואה עתידית.
הסיבה העיקרית להשקיע היא לא להתעשר, אלא לא להפסיד את מה שכבר יש לכם. רוב הישראלים עדיין לא משקיעים באופן פעיל. חלקם נשענים על תפיסות ישנות, כמו "הכי בטוח זה בבנק". התפיסה הזו הייתה נכונה יותר בעבר, כשהריבית בפיקדון כיסתה את עליית המחירים. היום, ברוב השנים, היא לא מכסה.
לפני שבוחרים אפיק, כדאי להבין את האויב. יש לו שם אחד: אינפלציה.
אינפלציה היא עליית מחירים כללית, ובפועל היא מורידה את מה שכל שקל שלכם יכול לקנות. היא שקטה כי אף אחד לא לוקח לכם כסף מהחשבון. הסכום נשאר אותו סכום, אבל הסל בסופר מתייקר. מצב כזה נוצר כשכמות הכסף במשק גדלה מהר יותר מכמות הסחורות והשירותים.
ממשלות ובנקים מרכזיים בעולם מגדילים כל שנה את כמות הכסף. לפי הערכות שהתפרסמו בזמנו, ב-2020 נוצר כרבע מכל הדולרים שהיו אז בעולם. כשכסף נעשה פחות נדיר, הוא שווה פחות. זה העיקרון הבסיסי.
יעד האינפלציה של בנק ישראל הוא בין 1% ל-3% בשנה, כלומר עליית מחירים מתונה היא חלק מהתכנון. עליית מחירים מתונה נחשבת סימן לכלכלה שצומחת. אבל יש לזה מחיר ברור למשפחות. אם ההכנסה או ההון העצמי שלכם לא גדלים בכ-1% עד 3% בשנה, כוח הקנייה שלכם יורד.
דוגמה פשוטה: 100 שקל ששכבו בחשבון שנה שלמה נשארים 100 שקל. אבל כדי לקנות את מה שקניתם בהם לפני שנה, תצטרכו 103 שקל. על 100 שקל זה נשמע זניח. על כל ההוצאות של משק בית לאורך שנים, זה סכום שמרגישים.
זוג צעיר ששוכר דירה בחיפה וחוסך 60,000 שקל לדירה, מאבד כרבע מכוח הקנייה תוך עשר שנים אם הכסף לא זז. החישוב מניח אינפלציה של 3% בשנה, הקצה העליון של יעד בנק ישראל. כך זה נראה לאורך זמן:
| נקודת זמן | הסכום בחשבון | כמה צריך כדי לקנות את אותו סל | שווי הכסף במחירי היום |
|---|---|---|---|
| היום | 60,000 ש"ח | 60,000 ש"ח | 60,000 ש"ח |
| אחרי שנה | 60,000 ש"ח | 61,800 ש"ח | כ-58,250 ש"ח |
| אחרי 5 שנים | 60,000 ש"ח | כ-69,560 ש"ח | כ-51,760 ש"ח |
| אחרי 10 שנים | 60,000 ש"ח | כ-80,630 ש"ח | כ-44,650 ש"ח |
בשביל הזוג הזה, המשמעות היא שהמקדמה לדירה מתרחקת בכל שנה, גם בלי שהוציאו שקל.
השקעה באפיק שעולה יחד עם המחירים שומרת על ערך הכסף שלכם בלי שתצטרכו לעבוד יותר. דוגמה: דירה ששווה היום 1,000,000 ש"ח צפויה, רק בגלל אינפלציה של 3%, להיות שווה כ-1,030,000 ש"ח שנה אחר כך. ההון נשמר, והוא עבד בשבילכם.
מי שלא משקיע נשאר עם חלופה אחת: להעלות את השכר שלו בכ-1% עד 3% כל שנה, רק כדי לא לרדת. לצעירים שכל הקריירה לפניהם זה אפשרי יחסית. למי שכבר בשלב מאוחר בחיי העבודה, זו משימה קשה בהרבה. מי שמתחיל מוקדם יכול להיעזר בסקירה על השקעות קטנות לצעירים, גם בסכומים צנועים.
אין אפיק השקעה אחד שמתאים לכולם, ולכל אפיק יש תמהיל אחר של תשואה, סיכון ונוחות. השקעה היא פעולה פשוטה בבסיסה: שמים כסף היום כדי שיגדל בהמשך. אבל הדרכים לעשות את זה כמעט אינסופיות. לכן הסקירה כאן מתמקדת באפיקים הנפוצים בישראל, אלה שקל למצוא עליהם מידע.
הסקירה עוברת על תשעה אפיקים, מהמוחשי ביותר ועד הפסיבי ביותר. הסדר לא משקף דירוג, אלא מעבר הדרגתי מנכס פיזי לנייר ערך:
הטעות היקרה ביותר של משקיעים מתחילים היא להאמין לסטטיסטיקה שהם לא מבינים או לנציג מכירות כריזמטי. הרבה צעירים נכנסים לאפיק בגלל גרף מרשים או הבטחה יפה. כשהשוק מתהפך, מתברר שהם סמכו על משענת קנה רצוץ. התרופה פשוטה, גם אם לא מהירה:
מי שיש לו סכום התחלתי ורוצה מסגרת מסודרת, ימצא נקודת פתיחה טובה במדריך למשקיע הקטן.
נדל"ן נחשב לאפיק יציב יחסית, כי הוא נכס מוחשי שמייצר הכנסה חודשית ונהנה מיחס מס מיטיב. החלום הישראלי על "ארבעה קירות וגג" הפך עם השנים לחלק מהתרבות. מעבר לרגש, יש לנדל"ן יתרונות כלכליים ברורים. שלושה בולטים במיוחד:
בעל דירה מושכרת מקבל שכר דירה כל חודש, בלי קשר לשווי הדירה באותו רגע או למצב השוק. גם במשבר הקורונה, עם כל הקושי, שכר הדירה לא הפסיק להיות חובה של השוכר. זה ההבדל המרכזי לעומת מניה, שמחירה יכול לרדת חדה ביום אחד.
נדל"ן גם לא דורש מעקב יומי. כל עוד הנכס במצב סביר, מה שנדרש מבעל הדירה הוא לדאוג שהדירה ראויה למגורים ולגבות את התשלום. כשיש שוכר ותיק, גם הגבייה נעשית פשוטה ובטוחה יותר.
ברוב חוזי השכירות אפשר להצמיד את שכר הדירה למדד המחירים לצרכן, וכך האינפלציה כמעט לא פוגעת בבעל הנכס. כשהמחירים עולים, שכר הדירה מתעדכן איתם. במקביל, גם ערך הדירה עצמה נוטה לעלות עם רמת המחירים. כך המשכיר מוגן משני הכיוונים.
הכנסה משכר דירה למגורים פטורה ממס הכנסה עד תקרה חודשית, ואילו רווח בשוק ההון חייב במס של 25% מהשקל הראשון. כשנכתבה הגרסה המקורית של הסקירה, התקרה עמדה על כ-5,100 ש"ח בחודש. על הכנסה שבין 5,100 ל-10,000 ש"ח היה פטור חלקי. התקרה מתעדכנת מדי שנה, ואת הסכום המעודכן מפרסמת רשות המסים.
יתרון נוסף: מי שמוכר דירת מגורים יחידה יכול להיות פטור ממס שבח, בכפוף לתנאים. מס שבח הוא המס על הרווח ממכירת נדל"ן. בפטור כזה, הרווח במכירה נכנס כולו לכיס.
דוגמה מהחיים: אמא בת 55 מבאר שבע משכירה דירה שירשה ב-4,800 ש"ח בחודש. לעומתה, שכן שלה מרוויח אותו סכום בדיוק ממכירת מניות.
| פריט | שכר דירה 4,800 ש"ח בחודש | רווח הון 4,800 ש"ח בחודש |
|---|---|---|
| שיעור מס | 0% (מתחת לתקרה) | 25% |
| מס חודשי | 0 ש"ח | 1,200 ש"ח |
| נטו בחודש | 4,800 ש"ח | 3,600 ש"ח |
| מס בשנה | 0 ש"ח | 14,400 ש"ח |
למרות אזהרות על בועה, מחירי הדירות בישראל המשיכו לעלות לאורך שנים, והמשקיעים ממשיכים להצביע ברגליים. רוב המשקיעים מחפשים היום אזורים שעוד לא מיצו את הצמיחה שלהם. ערים כמו אילת, באר שבע, ערד וחיפה מופיעות הרבה ברשימות. מחירי הנכסים נעים ממאות אלפי שקלים בשכונות פחות מפותחות ועד מיליונים רבים במרכז.
גורם נוסף שמשנה את התמונה הוא גל פרויקטים של תמ"א 38 ופינוי בינוי בכל הארץ. משקיעים קונים דירה ישנה במחיר נמוך יחסית. הם מצפים שאחרי השלמת הפרויקטים בסביבה, ערך הדירה יעלה בזכות השיפור בבניין ובשכונה.
מנגד, החשש מבועה ומיסוי מחמיר על מי שמחזיק יותר מדירה אחת להשקעה דחפו רבים לחפש הזדמנויות מעבר לים.
היתרון של נדל"ן בחו"ל הוא מחיר קנייה נמוך יחסית לישראל לצד שכר דירה גבוה יחסית למחיר הנכס. השילוב הזה מאפשר להחזיר את ההשקעה מהר יותר. אחר כך אפשר למכור את הנכס ברווח. במדינות מפותחות רבות, ערך הנדל"ן עוד לא עשה את הקפיצה שעשה בישראל.
הטכנולוגיה עוזרת לגשר על המרחק. אפשר לעקוב אחרי מצב הנכס, לדבר עם השוכרים ולתקשר עם מי שמטפל בדירה בלי לטוס. אבל יש חיסרון משמעותי: כמעט תמיד צריך חברה מקומית שתלווה את העסקה ותנהל את הנכס. קשה מאוד להעריך מרחוק כמה היא אמינה ואיך היא מתנהלת.
הסכנה הגדולה בנדל"ן היא התפוצצות בועה, שעלולה להוריד את ערך הנכסים לשנים ארוכות. הדוגמה המפורסמת היא טוקיו. בדצמבר 1989, מטר רבוע בשכונות מסוימות בעיר הוערך בכ-215,000 דולר. אחרי שהבועה התפוצצה, הכלכלה היפנית נכנסה לכ-20 שנה של קיפאון, שמכונות "העשורים האבודים".
יש עוד שתי סיבות שמרתיעות משקיעים:
קרן ריט מאפשרת ליהנות מהכנסות של נדל"ן בלי לקנות דירה, בלי משכנתא ובלי לתקן דוד. מדובר בחברה שמחזיקה נכסים מניבים ונסחרת בבורסה. קונים את המניות שלה כמו כל מניה אחרת. יש קרנות ריט ישראליות ועולמיות, ולכל אחת מיקוד משלה.
כל קרן ריט מתמחה בסוג נכסים מסוים, והמשקיע בוחר את הקרן לפי התחום שהוא מאמין בו. יש קרנות שמתמקדות בדירות להשכרה. אחרות מחזיקות בעיקר משרדים, מרכזים מסחריים או מבני תעשייה. בבורסה בתל אביב נסחרת, למשל, קרן ריט ישראלית שמתמחה בהשכרת מבני תעשייה ומשרדים לעסקים.
היתרון המרכזי הוא הגמישות. דירה לוקח חודשים למכור. מניה של קרן ריט אפשר למכור בכל יום מסחר למי שרוצה לקנות. בנוסף, אין צורך לתחזק נכס. המשקיע מממן את פעילות הקרן, והקרן מטפלת בכל השאר.
קרנות ריט מחויבות לחלק לבעלי המניות את רוב הרווחים שלהן כדיבידנד, ולכן ההכנסה מהן יציבה יחסית. דיבידנד הוא תשלום תקופתי שחברה מעבירה למחזיקי המניות שלה. חברה רגילה יכולה להפסיק לחלק דיבידנד מתי שתרצה. קרן ריט מחויבת לחלק כל עוד היא מסוגלת. גם אם מחיר המניה יורד, ההכנסה ממשיכה להגיע, בדומה לשכר דירה.
יש גם צד שני. ההכנסה מקרן ריט נחשבת הכנסה משוק ההון. היא לא נהנית מהפטור על שכר דירה למגורים, ולכן חייבת במס.
השקעות המונים מאפשרות לכל אחד לקנות אחוזים בחברת סטארט אפ פרטית, השקעה שבעבר הייתה שמורה לעשירים בלבד. האפיק קיבל מסגרת חוקית משלו, שמסדירה איך חברות מגייסות כסף מהציבור. הצעד משרת את שני הצדדים: גם את החברה וגם את המשקיע.
לחברה צעירה, גיוס מהציבור זול ופשוט בהרבה מהנפקה בבורסה. הנפקה דורשת הוצאות גבוהות ובירוקרטיה כבדה. גיוס המונים דורש רישום והליך קלים יחסית. יתרון נוסף הוא שליטה. כשהכסף מגיע מאלפי משקיעים קטנים ולא ממשקיע גדול אחד, המייסדים נשארים בעלי השליטה בחברה.
המשקיע מצטרף בשלב מוקדם, ואם החברה תונפק או תימכר, ערך האחזקה שלו עשוי לקפוץ פי כמה. מכירת חברה לחברה גדולה נקראת אקזיט. חשבו על מי שהיה קונה מניה של וויז כשהיא הייתה עוד בחיתולים. דוגמה קיצונית עוד יותר: צייר גרפיטי שעיטר את קירות משרדי פייסבוק ב-2005 קיבל מניות במקום תשלום. ב-2012 המניות האלה היו שוות קרוב ל-200 מיליון דולר.
הסיפורים האלה נדירים. רוב חברות הסטארט אפ לא מגיעות לאקזיט, וחלק לא קטן נסגר. לכן הכסף שמושקע כאן צריך להיות כסף שאפשר לחיות בלעדיו.
דוגמה: רווק בן 32 עם 10,000 ש"ח פנויים מחלק אותם ל-10 חברות, 1,000 ש"ח בכל אחת. אם שמונה ייכשלו ושתיים יצליחו, ההצלחות עשויות לכסות את ההפסדים. אם הכל היה בחברה אחת שנכשלה, ההפסד היה מלא.
השקעות המונים נעשות דרך רכזות הצעה, גופים שמסננים את החברות ומנגישים פלטפורמת השקעה לציבור. הציבור הרחב לא תמיד מבין את התחום של כל חברה. לכן רכזת ההצעה בודקת את ביצועי העבר ואת ההתנהלות הכספית של החברות שמבקשות לגייס. המטרה היא לסנן מקרים של הונאה. התהליך עצמו נראה כך:
החוק מגביל גם את סכום ההשקעה של כל משקיע וגם את הסכום שכל חברה רשאית לגייס בשנה. המגבלה על המשקיע נגזרת מההכנסה השנתית שלו. ככל שההכנסה גבוהה יותר, המגבלה מקלה. המטרה היא למנוע מהציבור לאבד את כל חסכונותיו על הימור שמתקשט בהצלחות של ההייטק.
לחברות יש תקרת גיוס שנתית של בין 4 ל-6 מיליון ש"ח. הגובה המדויק תלוי, בין השאר, בהשתתפות של משקיעים כשירים, כלומר משקיעים אמידים במיוחד שעומדים בתנאים שקבע החוק. את הכללים המלאים מפרסמת רשות ניירות ערך.
בהלוואות עמיתים אנשים פרטיים מלווים כסף לאנשים ולעסקים, בריבית שנקבעת מראש ובלי בנק באמצע. האפיק התפתח בזכות פלטפורמות דיגיטליות. הלווה מקבל ריבית נמוכה ממה שהבנק היה גובה ממנו. המלווה מקבל תשואה קבועה שידועה מראש. שני הצדדים נהנים מתנאים הוגנים ויציבים יחסית.
כל הלוואה מתחלקת בין הרבה מלווים קטנים, כך שאם לווה אחד לא מחזיר, ההפסד של כל מלווה קטן. כשמישהו מבקש הלוואה, הסכום מפוצל בין אלפי משקיעים. כל אחד מלווה לו חלק זעיר. אם הלווה הופך לחדל פירעון, כל מלווה מאבד רק את החלק הקטן שלו.
דוגמה: זוג בשנות הארבעים מכניס לפלטפורמה 20,000 ש"ח ומפזר אותם בין 200 הלוואות של 100 ש"ח. אם לווה אחד לא מחזיר, ההפסד הוא עד 100 ש"ח, חצי אחוז מהסכום. אם כל הסכום היה אצל לווה אחד, הסיכון היה להפסיד את כל 20,000 השקלים.
חלק מהפלטפורמות מפעילות גם קרן ביטחון או ביטוח, שמכסים מקרים של אי החזר. כדאי לקרוא היטב מה בדיוק הכיסוי ומה התקרה שלו.
לאורך השנים, השקעה בשוק ההון הניבה את התשואה הגבוהה ביותר מבין האפיקים הנפוצים, אבל רמת הסיכון בה תלויה לגמרי במה שקונים. שוק ההון כולל מוצרים יציבים מאוד ומוצרים שמזכירים הימור פרוע. גופים שגובים עמלות מהציבור נוהגים לומר שהשוק הוא "ג'ונגל" ואפילו "קזינו". בטענה הראשונה יש מידה של אמת. השנייה תלויה במשקיע. שוק ההון הופך לקזינו רק אם המשקיע בוחר להמר.
אגרת חוב היא הלוואה שהמשקיע נותן לחברה או לממשלה, תמורת ריבית שהיא התחייבות משפטית לכל דבר. אג"ח נחשבות מוצר יציב שכמעט לא זז. רמת הביטחון תלויה במי שמנפיק אותן. ממשלות רבות זקוקות למימון שוטף, והסיכוי שיפשטו רגל נמוך יחסית.
מנגד, יש גופים שמציעים ריבית של 7% עד 10% באג"ח, לפעמים בלי כוונה אמיתית לשלם. אג"ח עם ריבית חשודה בגובהה ודירוג אשראי נמוך נקראות "אג"ח זבל". זו מלכודת דבש שעלולה להשאיר את המשקיע בלי כלום.
בתיק מאוזן, אג"ח טובות משמשות כחלק השקט. הן מגינות על הכסף מפני אינפלציה כמעט בלי לרדת בערך, בזמן שהמניות אחראיות על הצמיחה.
מי שקונה סחורה מהמר על הביקוש העולמי למשאב מסוים, והמחיר שלה זז לפי התפקיד שהיא ממלאת בכלכלה. בשוק ההון אפשר להשקיע בזהב, נפט, פלטינה, ליתיום, קפה ועוד. שלוש דוגמאות ממחישות איך זה עובד:
קניית מניה היא קניית חלק קטן מאוד מחברה, עם פוטנציאל צמיחה גבוה וסיכון נפילה גבוה באותה מידה. הכסף שהמשקיעים מכניסים מאפשר לחברה להתרחב ולהגדיל רווחים. משקיעים מחפשים חברות עם מוצר או שירות ייחודי שיכול להוביל את השוק שלהן.
הדוגמה המוכרת היא טסלה, עם הרכבים החשמליים והעבודה על רכב אוטונומי. במהלך 2020, מניית טסלה עלתה בכ-650%. מי שקנה אותה ב-1 בינואר 2020 ראה את ההשקעה שלו מתרבה פי כמה עד סוף השנה.
אבל חברה מצליחה לא אומרת מניה זולה. בהרבה חברות, ההצלחה של העבר כבר מגולמת במחיר. אם לא תבוא קפיצת מדרגה נוספת, המניה לא צפויה לעלות. מניות גם זזות בגלל פסיכולוגיה. ירידה חדה ולא צפויה יכולה ליצור אפקט דומינו, גם כשאין שינוי אמיתי בחברה. לכן כדאיות של מניה נבחנת בשתי שאלות:
חברות שמחלקות דיבידנד קבוע נותנות למשקיעים הכנסה שוטפת, גם כשמחיר המניה עצמה קופץ למעלה ולמטה. לרוב מדובר בחברות גדולות ובשלות. הצמיחה שלהן כבר מתונה, והדיבידנד הוא הסיבה של המשקיעים להישאר. בלי דיבידנד, רבים היו עוזבים.
בניגוד לקרנות ריט, חברה רגילה רשאית להפסיק לחלק דיבידנד. רוב החברות נמנעות מזה, כי ההודעה עלולה לגרום לעזיבה המונית ולירידת ערך. במשבר הקורונה, גם חברות שמניותיהן צנחו בכ-50% המשיכו לחלק דיבידנד כרגיל. כך הן שידרו יציבות לבעלי המניות.
קרן סל, ETF, מחזיקה מניות של חברות רבות בתחום אחד, וכך מקטינה את הסיכון שבבחירת מניה בודדת. מי שקונה יחידה בקרן סל לא קונה חברה אחת. הוא קונה סל שלם. יש קרנות שמחזיקות חברות משחקי מחשב, אחרות מחזיקות חברות שירותי ענן, ועוד אינספור תחומים. הקרנות שונות זו מזו בגודל הנכסים, בגוף המנהל ובתחום.
היתרון הגדול: מי שמאמין במגמה, אבל לא יודע לבחור את המניה המנצחת, יכול לקנות את כל התחום. דוגמה מסוף 2020: משקיע העריך שהנשיא החדש בארצות הברית יקדם אנרגיה מתחדשת ומדיניות נוקשה כלפי חברות מזהמות. מיד אחרי הבחירות הוא קנה קרן סל של חברות אנרגיה ירוקה. תוך חודשיים, הקרן עלתה בכ-40%.
מניה בודדת יכולה להתרסק בגלל שחיתות בהנהלה או כישלון של מוצר. קרן סל מפזרת את הסיכון הזה. המשקיע קונה רעיון ומגמה, וזו משימה פשוטה יותר לרוב האנשים.
מי שאין לו זמן או רצון ללמוד את שוק ההון יכול להעביר את ניהול הכסף לגוף מקצועי, תמורת דמי ניהול. הגוף המנהל משקיע את הכסף בשבילכם, ולפעמים גובה גם חלק מהתשואה. אתם חוסכים זמן ונשענים על אנשים שעוסקים בזה כל יום. מי שמתלבט בין האפשרויות יכול להתחיל בסקירה על תיק השקעות מנוהל.
אם בוחרים מכשיר חיסכון אחד, קרן השתלמות היא מועמדת מובילה, כי הרווח בה פטור ממס רווחי הון בתוך התקרה. הפטור חל כשההפקדות לא עוברות את התקרה שקבעה רשות המסים, וכשנשמר הוותק הנדרש. בכל השקעה אחרת בשוק ההון משלמים 25% מס על הרווח. כאן הרווח נכנס כולו לכיס.
המשמעות גדלה עם הזמן. מי שמתחיל להפקיד בגיל צעיר, במסלול מנייתי רחב, נותן לכסף שנים ארוכות לצמוח בלי שהמס יקטום ממנו. במציאות הכלכלית הישראלית, זו הטבה כמעט חסרת מקבילה.
הפרש של אחוז אחד בדמי הניהול יכול להיות שווה עשרות אלפי שקלים ויותר לאורך עשרים שנה. הסיבה היא ריבית דריבית, כלומר רווח שמרוויח רווח. כל אחוז שיורד כל שנה לא רק חסר באותה שנה. הוא גם לא מרוויח בכל השנים שאחריה.
דוגמה: משפחה עם שני ילדים בראשון לציון צברה 200,000 ש"ח בקרן השתלמות. הם לא מפקידים יותר ומשאירים את הכסף 20 שנה. החישוב מניח תשואה של 6% בשנה לפני דמי ניהול:
| דמי ניהול שנתיים | תשואה נטו לשנה | הסכום אחרי 20 שנה | פער מול 0.5% |
|---|---|---|---|
| 0.5% | 5.5% | כ-583,600 ש"ח | 0 ש"ח |
| 1% | 5% | כ-530,700 ש"ח | כ-52,900 ש"ח |
| 1.5% | 4.5% | כ-482,300 ש"ח | כ-101,300 ש"ח |
לפני שבוחרים גוף מנהל, כדאי לקרוא איך לבחור בית השקעות ולהשוות דמי ניהול בפנסיה נט, הכלי של רשות שוק ההון.
השקעה במדד רחב היא דרך לקנות את כל הכלכלה במקום לנסות לנצח אותה. האסטרטגיה מתאימה למי שלא מתיימר להכות את השוק. היא נשענת על אמונה אחת: הכלכלה העולמית תמשיך לצמוח לאורך זמן. במקום לבחור מניות בודדות או תחום אחד, קונים את כולם.
מי שקונה קרן שעוקבת אחרי מדד S&P 500 מחזיק בבת אחת את 500 החברות הגדולות שנסחרות בארצות הברית. כל חברה מקבלת משקל לפי הגודל שלה. התשואה של הקרן היא בעצם התשואה הממוצעת של כל 500 החברות. זה מעין ETF רחב מאוד, שמייצג כמעט את כל הכלכלה האמריקאית.
הפיזור כאן רחב במיוחד. בתוך המדד יש חברות אנרגיה, טכנולוגיה, רפואה, שירותים, פיננסים ועוד. המדד גם מתעדכן מעת לעת. חברות שהתכווצו יוצאות ממנו, וחברות שצמחו נכנסות במקומן. כך המדד מתחדש בלי שתצטרכו לעשות דבר.
לאורך 90 השנים האחרונות, מדד S&P 500 צמח בממוצע בכ-9% בשנה, למרות כל המשברים שעברו על העולם. זה בערך פי שלושה מקצב האינפלציה. ומי שהשקיע בו פשוט השאיר את הכסף ולא נקף אצבע. רבים טוענים שהאסטרטגיה הזו ניצחה את רוב המשקיעים הפעילים, ותמשיך לעשות זאת.
דוגמה: מורה בת 30 מנתניה קיבלה 50,000 ש"ח מירושה ולא צריכה אותם בעשור הקרוב. החישוב מניח שהמדד יחזור על הממוצע ההיסטורי, ושהאינפלציה תעמוד על 3%:
| מה עושים עם 50,000 ש"ח | הסכום אחרי 10 שנים | מול שחיקת האינפלציה |
|---|---|---|
| משאירים בעו"ש | 50,000 ש"ח | חסרים כ-17,200 ש"ח |
| אפיק שעולה בדיוק כמו האינפלציה | כ-67,200 ש"ח | שומרים על הערך |
| מדד שעולה ב-9% בשנה | כ-118,400 ש"ח | כ-51,200 ש"ח מעל האינפלציה |
תשואה ממוצעת של 9% כוללת שנים של ירידות חדות, ותשואת עבר אינה הבטחה לעתיד.
ככל שהתשואה האפשרית גבוהה יותר, גם הסיכון גבוה יותר, ואין אפיק שמבטיח את שניהם. קרנות סל ומדדים נחשבים בטוחים יותר ממניה בודדת, ולכן גם מניבים בדרך כלל פחות ממנה ברגעי שיא. נדל"ן מניב תשואה מתונה, אבל הנכס כמעט לא יכול להיעלם. סטארט אפ יכול לקפוץ פי מאה, או להתנדף. אג"ח טובות מניבות הכנסה בטוחה יחסית, אבל קטנה לעומת מדד עולמי רחב.
| אפיק | הנתון המספרי המרכזי | מה הנתון אומר |
|---|---|---|
| נדל"ן להשכרה בישראל | כ-5% תשואה בשנה | הכנסה קבועה ופטור על שכר דירה עד התקרה |
| נדל"ן בתרחיש בועה (טוקיו 1989) | כ-215,000 דולר למטר רבוע | אחרי הפיצוץ, כ-20 שנה של קיפאון |
| השקעות המונים | 4-6 מיליון ש"ח תקרת גיוס לחברה בשנה | סיכון גבוה, פוטנציאל גבוה |
| אג"ח זבל | 7%-10% ריבית מוצהרת | ריבית חריגה היא סימן אזהרה |
| מניה בודדת (טסלה ב-2020) | כ-650% עלייה בשנה | פוטנציאל וסיכון קיצוניים |
| מניות דיבידנד בקורונה | כ-50% ירידה בשווי | הדיבידנד נשמר גם בירידה |
| קרן סל ממוקדת (אנרגיה ירוקה, 2020) | כ-40% עלייה בחודשיים | מגמה חזקה, תנודתיות גבוהה |
| מדד S&P 500 | כ-9% בממוצע שנתי ב-90 שנה | בערך פי 3 מהאינפלציה |
| רווח בשוק ההון | 25% מס רווח הון | משלמים מהשקל הראשון של הרווח |
| קרן השתלמות | 0% מס רווחי הון | בתוך תקרת ההפקדה ואחרי הוותק הנדרש |
מקור: נתוני הסקירה המקורית, בצירוף פרסומי רשות המסים והבורסה לניירות ערך בתל אביב
רוב ההפסדים של משקיעים פרטיים לא נובעים מאפיק גרוע, אלא מהתאמה לא נכונה בין האפיק לאדם. אותו אפיק יכול להיות מצוין לאחד ומסוכן לאחר. אלה הטעויות שחוזרות הכי הרבה:
הצעד הראשון הוא לא לבחור אפיק, אלא להבין שכסף שלא מושקע נשחק כל שנה. מכאן, הבחירה תלויה בשלוש שאלות: מתי תצטרכו את הכסף, כמה ירידה אתם מסוגלים לסבול בלי לאבד שינה, וכמה זמן אתם מוכנים להשקיע בלמידה. מי שרוצה שקט יכול להישען על מדד רחב או על קרן השתלמות. מי שאוהב נכס מוחשי ייטה לנדל"ן. מי שמוכן לסיכון גבוה יכול להקצות חלק קטן לסטארט אפ או למניות בודדות.
בישראל אין חינוך פיננסי מסודר בבתי הספר. לכן רוב הציבור לא מכיר את האפשרויות שעומדות בפניו. ידע הוא ההגנה הטובה ביותר מפני אינפלציה ויוקר מחיה. כדאי להתחיל מסדר בתקציב הבית, למשל לפי העקרונות שבמדריך ניהול כספים נכון, ורק אחר כך לבחור לאן הכסף הולך.
האמור כאן הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו המלצה להשקעה ואינו מתחשב בנתונים, במצב הכספי ובמטרות של כל אדם. מי שפועל על סמך המידע עושה זאת על אחריותו.
קראו גם: השקעות אלטרנטיביות - המדריך המלא למשקיע
אלה השאלות שעולות הכי הרבה אצל מי שמתחיל לבחור אפיק השקעה. התשובות קצרות, והפירוט המלא נמצא בסעיפים שלמעלה.
אין אפיק בטוח לגמרי, אבל אג"ח ממשלתיות ומדדים רחבים נחשבים היציבים יותר לאורך זמן. אג"ח ממשלתיות כמעט לא זזות, אבל מניבות מעט. מדד רחב תנודתי בטווח הקצר, אבל מפוזר על מאות חברות. נדל"ן יציב יחסית, אבל חשוף לבועות.
שכר דירה למגורים פטור ממס עד תקרה חודשית שקובעת רשות המסים ומעדכנת כל שנה. בגרסה המקורית של הסקירה התקרה עמדה על כ-5,100 ש"ח, עם פטור חלקי עד 10,000 ש"ח. לפני שמחשבים, בודקים את התקרה של השנה הנוכחית.
על רווח ממכירת מניות משלמים מס רווח הון של 25%, החל מהשקל הראשון של הרווח. לכן כדאי לחשב תמיד תשואה אחרי מס. בקרן השתלמות, בתוך התקרה, הרווח פטור ממס רווחי הון.
מדד S&P 500 הוא רשימה של 500 חברות, וקרן סל היא הדרך לקנות את הרשימה הזו בפועל. יש קרנות סל שעוקבות אחרי מדד רחב, ויש קרנות שמתמקדות בתחום צר אחד. ככל שהקרן ממוקדת יותר, היא תנודתית יותר.
כן, רוב האפיקים בשוק ההון מאפשרים להתחיל בכמה מאות או אלפי שקלים. קרנות סל, קרנות ריט ופלטפורמות של הלוואות עמיתים פתוחות גם לסכומים קטנים. גם חיסכון לילדים הוא נקודת פתיחה, כמו שמוסבר בסקירה על תוכנית חיסכון לכל ילד.
ריבית חריגה באג"ח היא קודם כל סימן אזהרה, לא הזדמנות. בודקים את דירוג האשראי של המנפיק ואת מצבו הכספי. אג"ח עם ריבית גבוהה ודירוג נמוך נקראות "אג"ח זבל", ועלולות לא להחזיר את הקרן.
הנתונים הרשמיים בסקירה נבדקו מול האתרים של הגופים הבאים. נתוני התשואה ההיסטוריים מבוססים על הגרסה המקורית של הסקירה.
כל המקורות נבדקו ב-16.10.2026.