מדד שארפ בוחן כמה תשואה עודפת הרוויח נכס או תיק השקעות על כל יחידת סיכון שנלקחה. הוא פותח בשנת 1966 על ידי הכלכלן ויליאם שארפ, שזכה לימים בפרס נובל לכלכלה. החישוב הוא פשוט: לוקחים את התשואה של הנכס, מחסירים ממנה תשואה של נכס כמעט חסר סיכון, ומחלקים את ההפרש בסטיית התקן של אותו עודף תשואה. ככל שהתוצאה גבוהה יותר, כך הנכס נתן יותר תשואה ביחס לתנודתיות שלו. שני אחים של המדד הם מדד טריינור, שמחלק בביתא במקום בסטיית התקן, ומדד אלפא, שבודק תשואה עודפת אחרי דמי ניהול.
מדד שארפ הוא מספר אחד שמתרגם שאלה מסובכת - האם ההשקעה הזו הייתה שווה את הסיכון - לתשובה שאפשר להשוות בין נכסים. הוא לא שואל רק כמה הרווחתם. הוא שואל כמה הרווחתם מעל תשואה שהייתם מקבלים כמעט בלי סיכון, וכמה תנודתיות ספגתם בדרך.
המדד פותח בשנת 1966 על ידי הכלכלן ויליאם שארפ, זוכה פרס נובל לכלכלה. עד אז נהוג היה לדרג נכסים לפי התשואה שהשיגו, לפעמים לפי התנודתיות שלהם, אך לא לפי שילוב של השניים. שארפ הציע לחבר את שני הנתונים ליחס אחד, וכך נולד כלי שמשמש עד היום לדירוג תיקי השקעות.
יחידת הסיכון במדד שארפ היא סטיית התקן, כלומר המידה שבה התשואה זזה למעלה ולמטה סביב הממוצע שלה. נכס שמניב 6% בשנה בכל שנה כמעט באותו קו הוא נכס עם סטיית תקן קטנה. נכס שמניב בשנה אחת 30% ובשנה הבאה מאבד 20% הוא נכס עם סטיית תקן גדולה, גם אם בסוף חמש שנים הממוצע שלו זהה. המדד נותן עדיפות לנכס הראשון, כי הוא הגיע לאותה נקודה בדרך חלקה יותר.
שתי השקעות שהניבו בדיוק אותה תשואה יכולות להיות רחוקות מאוד זו מזו בכדאיות. אם אחת מהן הגיעה לתשואה הזו בשקט ואחת בזיגזגים מפחידים, המשקיע שספג את הזיגזגים קיבל פחות תמורה על מה שהוא נתן.
אם השקעה באג"ח ממשלתיות ומניה של חברת סטארט-אפ הניבו שתיהן 4% באותה תקופה, מדד שארפ של האג"ח יהיה גבוה יותר. הסיבה פשוטה. בשתי ההשקעות המונה דומה, אבל המכנה של המניה גדול בהרבה, כי התנודתיות שלה חריפה. משקיע שלוקח סיכון גבוה מצפה לפיצוי על הסיכון. אם הפיצוי לא הגיע, ואותה תשואה הייתה זמינה בערוץ שקט יותר, הרי שהסיכון נלקח לחינם, ובשפת המדד - היחס גרוע.
מדד שארפ לא אומר לכם להימנע מסיכון, אלא לבדוק אם קיבלתם עליו תמורה. תיק שמורכב כולו מפיקדונות יכול להראות ציון נאה ובכל זאת לא להתאים למשקיע שצריך את הכסף בעוד עשרים שנה. הציון הוא כלי השוואה, לא פסק דין על התאמה אישית.
החישוב כולל שלושה שלבים בלבד, ושניים מהם אפשר לעשות בגיליון אלקטרוני רגיל. כיום יש מחשבונים שעושים את כל העבודה, אבל שווה להבין מה קורה מתחת למכסה המנוע.
נניח נכס שהניב בממוצע 9% בשנה, כשנכס חסר הסיכון הניב 4%, וסטיית התקן של עודף התשואה הייתה 18%. עודף התשואה הוא 5%. מחלקים 5 ב-18 ומקבלים 0.28. עכשיו ניקח נכס שני שהניב 6% בשנה עם סטיית תקן של 5%: עודף התשואה הוא 2%, והחלוקה נותנת 0.40. הנכס השני הרוויח פחות כסף, אבל נתן יותר תשואה על כל יחידת תנודתיות.
זוג בשנות השלושים המוקדמות, עם הכנסה משפחתית של 21,000 שקל בחודש, מפריש 2,000 שקל בכל חודש לחיסכון שנועד להון עצמי, ויש לו כבר 150,000 שקל בתיק. הוא מתלבט בין שני מסלולים. האחד מנייתי ותנודתי, השני אג"חי ושקט. ההתלבטות הזו היא בדיוק המקום שבו המדד עוזר.
| נתון | מסלול מנייתי | מסלול אג"חי |
|---|---|---|
| תשואה שנתית ממוצעת בדוגמה | 9% | 6% |
| ריבית חסרת סיכון בדוגמה | 4% | 4% |
| סטיית תקן שנתית | 18% | 5% |
| מדד שארפ | 0.28 | 0.40 |
| רווח שנתי על 150,000 שקל | 13,500 שקל | 9,000 שקל |
| תנועה אפשרית של התיק בשנה חלשה | עד 27,000 שקל למעלה או למטה | עד 7,500 שקל למעלה או למטה |
המספרים בטבלה הם דוגמת חישוב להמחשת הנוסחה.
הפער בין 13,500 שקל ל-9,000 שקל בשנה נשמע גדול, עד שמסתכלים על תנודה של 27,000 שקל בתיק שכולו 150,000 שקל. אם ההון העצמי נחוץ בעוד שנה וחצי, ירידה כזו עלולה לדחוף את רכישת הדירה בשנתיים. אם הכסף נחוץ בעוד שתים עשרה שנה, לתנודה יש זמן להתיישר, והציון הנמוך יותר של המסלול המנייתי לא בהכרח פוסל אותו. כאן נכנס שיקול שהמדד לא מכיר: אופק הזמן.
לשארפ אין ציון תקני שנקבע ברגולציה, אלא כללי אצבע מקובלים בשוק. החשוב מכולם: המספר מקבל משמעות רק בהשוואה בין נכסים שנמדדו באותה תקופה ובאותם תנאים.
| טווח הציון | הפירוש המקובל |
|---|---|
| מתחת ל-0 | הנכס הניב פחות מנכס כמעט חסר סיכון |
| 0 עד 1 | התשואה העודפת קטנה ביחס לתנודתיות |
| 1 עד 2 | יחס נחשב טוב |
| מעל 2 | יחס גבוה מאוד, ששווה בדיקה איך הושג |
אותו תיק יכול לקבל שני ציונים שונים לגמרי אם מודדים אותו על תקופות שונות. לכן שווה להקפיד על שני דברים:
החיסרון המרכזי של מדד שארפ מתגלה כשעודף התשואה שלילי, ואז הדירוג עלול להתהפך. זה לא פוסל את הכלי, אבל זה אומר שלא מסתכלים על המספר בלי להבין מה קורה מתחתיו.
כשהמונה שלילי, נכס תנודתי יותר יקבל ציון פחות גרוע מנכס תנודתי פחות, למרות ששניהם הפסידו אותו דבר. נכס שהמונה שלו מינוס 10% וסטיית התקן שלו 5% יקבל מינוס 2. נכס עם אותו מינוס 10% וסטיית תקן של 20% יקבל מינוס 0.5. על הנייר הנכס התנודתי נראה טוב יותר, וזו כמובן מסקנה חסרת היגיון. בתקופות של הפסדים עדיף פשוט להשוות תשואות ולבדוק כמה ירד כל נכס בשיא הירידה.
סטיית התקן מענישה תנודה כלפי מעלה בדיוק כמו תנודה כלפי מטה. נכס שעלה חודש אחד ב-12% בלי שום חודש שלילי יקבל מכנה גדול, והציון שלו ייפגע, למרות שהמשקיע לא נפגע כלל. זה אחד הנימוקים שהובילו לפיתוח גרסאות שמודדות רק תנודתיות שלילית.
מדד שארפ מתעלם משלושה גורמים שמשפיעים ישירות על מה שנשאר לכם ביד. כדאי להכיר אותם:
מדד שארפ אינו הכלי היחיד, ושני החלופות הנפוצות הן מדד טריינור ומדד אלפא. שניהם בוחנים תשואה עודפת, אבל כל אחד מחלק אותה במשהו אחר או מנקה ממנה משהו אחר.
| המדד | מה במונה | מה במכנה או מה מקוזז | מתי הוא מועיל |
|---|---|---|---|
| שארפ | עודף תשואה על נכס חסר סיכון | סטיית תקן של עודף התשואה | השוואה בין תיקים שלמים או נכסים בודדים |
| טריינור | עודף תשואה על נכס חסר סיכון | ביתא של התיק | כשהרכב התיק שונה מהרכב מדד הייחוס |
| אלפא | תשואה עודפת מול מדד ייחוס | קיזוז דמי הניהול שנגבו | בדיקה אם ניהול אקטיבי הצדיק את עלותו |
במדד טריינור המונה זהה לזה של שארפ, וההבדל היחיד הוא שבמקום לחלק בסטיית התקן מחלקים בביתא של התיק. הביתא מודדת עד כמה התיק זז ביחס לשוק כולו. תיק עם ביתא של 1.2 נוטה לזוז ב-20% יותר מהשוק בשני הכיוונים. גם כאן, תוצאה גבוהה יותר משמעותה תשואה טובה יותר על הסיכון שנלקח.
מדד אלפא יהיה חיובי רק אם התשואה העודפת שהושגה גדולה מדמי הניהול שנגבו. זו בדיקה קשוחה: מנהל שהיכה את מדד הייחוס ב-1% וגבה 1.2% דמי ניהול מקבל אלפא שלילית. מבחינת החוסך, זו אולי השאלה הפרקטית ביותר מבין השלוש.
הטעות הגדולה ביותר היא להתייחס לשארפ כאל תחזית ולא כאל תיאור של העבר. הציון מחושב על סדרת תשואות שכבר קרתה, והוא לא מבטיח דבר לגבי השנים הבאות.
השימוש הנכון במדד שארפ הוא כמסננת ראשונה, אחריה באות בדיקות של עלויות, נזילות ואופק זמן. הנה סדר עבודה מעשי שמתאים גם למי שמנהל תיק קטן.
שארפ עונה על שאלת הסיכון, בעוד כלים אחרים עונים על שאלת המחיר והתמורה. כך למשל מכפיל רווח בודק אם מניה יקרה ביחס לרווחיה, וחלוקת דיבידנדים מספרת מה מגיע לכיס בזמן ההחזקה. שילוב של כמה כלים מצמצם את הסיכוי להתאהב במספר אחד.
רוב השאלות על מדד שארפ חוזרות על עצמן, וכולן נוגעות לגבולות של הכלי. להלן התשובות הקצרות.
בכללי האצבע המקובלים בשוק, ציון בין 1 ל-2 נחשב טוב וציון שלילי מעיד שהנכס פיגר אחרי נכס כמעט חסר סיכון. אין קביעה רגולטורית בנושא, ולכן ההשוואה בין שני נכסים באותה תקופה חשובה יותר מהמספר המוחלט.
אפשר טכנית, אבל התוצאה פחות משמעותית, כי המדד תוכנן לדירוג תיקי השקעות מפוזרים. במניה בודדת חלק גדול מהתנודתיות הוא סיכון ספציפי לחברה, שאפשר להקטין בפיזור, והמדד לא מבדיל בין סיכון כזה לסיכון של השוק כולו.
נוהגים לקחת תשואה של אפיק קצר וכמעט בטוח, כמו פיקדון בנקאי קצר או מלווה קצר מועד. חשוב לבחור נכס ייחוס אחד ולהשתמש בו לכל ההשוואות, אחרת הציונים לא ברי השוואה.
לא, המדד מחושב על תשואות נומינליות ולא מנטרל את שחיקת הכסף. מי שרוצה תמונה מדויקת יכול לחשב אותו על תשואות ריאליות, כלומר אחרי הצמדה למדד, ובלבד שהוא עושה זאת לכל האפשרויות שבהשוואה.
שארפ מתאים כשמשווים תיקים שלמים, וטריינור מתאים כשהרכב התיק שונה מהרכב מדד הייחוס. בפועל נהוג להסתכל על שניהם, ולהוסיף את מדד אלפא כדי לראות מה נשאר אחרי דמי הניהול.
מדד שארפ הוא הכלי הנפוץ ביותר להשוואת כדאיות בין אפשרויות השקעה, כי הוא מחבר תשואה וסיכון למספר אחד. ככל שהציון גבוה יותר, כך המשקיע קיבל יותר תשואה על כל יחידת תנודתיות שספג. החיסרון הבולט שלו מתגלה כשעודף התשואה שלילי, ואז הדירוג עלול להטעות, אך מצבים כאלה נדירים יחסית והמדד נשאר מוביל. השימוש הנכון בו הוא כתחנה ראשונה: קודם משווים ציונים באותה תקופה ומול אותו נכס ייחוס, אחר כך מורידים עמלות, דמי ניהול ומס, ולבסוף בודקים אם התנודה האפשרית מתאימה לאופק הזמן של הכסף. מי שמחפש עוד זוויות לקבלת החלטות יכול להמשיך אל תורת המשחקים ואל שאר הכלים באתר.
כל הנתונים באזורי הריבית והמדדים נבדקו באתרים הרשמיים של הגופים המפקחים. הדוגמאות המספריות במאמר הן חישובי המחשה של הנוסחה ואינן נתוני שוק.
כל המקורות נבדקו ב-22.09.2026.