פורסם: 05.09.2019 · עודכן: 16.10.2026 · 5 דקות קריאה
בקצרה
אג"ח קונצרנית היא הלוואה שחברה לוקחת מהציבור במקום מהבנק: המשקיע מלווה כסף, מקבל ריבית תקופתית, ובתאריך הפדיון מקבל חזרה את ערך הפדיון של האיגרת. התשואה נובעת משני רכיבים - הריבית השנתית והמדד שאליו האיגרת מוצמדת, ומחיר הקנייה בבורסה, שיכול להיות נמוך או גבוה מערך הפדיון. אג"ח קונצרנית מסוכנת בדרך כלל מאג"ח ממשלתית, כי לממשלה סיכוי גבוה יותר לפרוע את חובה מאשר לחברה עסקית, ולכן היא מפצה בתשואה גבוהה יותר. חלק מהחברות משעבדות נכס לטובת מחזיקי האג"ח כדי להקטין את הסיכון, ובאג"ח להמרה אפשר להמיר את החוב למניות של החברה. כל הנפקה מדורגת על ידי חברות דירוג, והדירוג הוא הכלי המרכזי להשוואה בין הנפקות - בעיקר עבור הגופים המוסדיים שמחזיקים את רוב האג"ח הקונצרניות.
המדריך בנוי משבעה שלבים, מהמנגנון הבסיסי ועד הטעויות שחוזרות אצל משקיעים מתחילים. כל סעיף עומד בפני עצמו, ואפשר לקרוא רק את מה שרלוונטי.
מהי אג"ח קונצרנית ובמה היא שונה מהלוואה בנקאית
אג"ח קונצרנית היא בדיוק אותה הלוואה שאדם פרטי לוקח בבנק, רק שהתפקידים מתהפכים: החברה היא הלווה, והמשקיע הוא המלווה. הדרך הפשוטה ביותר להסביר מהי איגרת חוב היא להשוות אותה להלוואה רגילה. כשאדם פרטי צריך כסף הוא הולך לבנק, מקבל הלוואה ומשלם עליה ריבית. אבל מה קורה כשחברה או ממשלה רוצות מימון לפרויקט חדש, או פשוט כסף לתשלום שוטף של הפעילות?
גם כאן אפשר ללכת לבנק ולקחת הלוואה, אבל זו לא האפשרות היחידה. אפשרות נוספת היא הנפקה של אג"ח - איגרת חוב שכל אדם פרטי או חברה אחרת יכולים לקנות. הקונים משקיעים את כספם, והחברה מקבלת את ההלוואה שלה. במקום מלווה אחד גדול, יש לחברה אלפי מלווים קטנים.
למה חברה מעדיפה לפעמים אג"ח על הלוואה בנקאית
בהנפקת אג"ח החברה קובעת בעצמה את תנאי החוב - התקופה, הריבית וההצמדה - ומציעה אותם לשוק, במקום לנהל משא ומתן עם גוף מלווה אחד. היא גם לא תלויה במסגרת האשראי של בנק בודד, ויכולה לגייס סכומים גדולים במקביל ממשקיעים רבים. מהצד של המשקיע היתרון הוא נזילות: הלוואה בנקאית נשארת אצל הבנק, בעוד שאיגרת חוב נסחרת בבורסה וניתן למכור אותה לפני תאריך הפדיון.
מי מנפיק אג"ח - ממשלה, רשות מקומית או חברה
סוגי האג"ח מתחלקים בעיקר לפי זהות הגוף המנפיק, וזהות המנפיק היא זו שקובעת את רמת הסיכון. המנפיק יכול להיות ממשלה, רשות מקומית - אג"ח כאלה נקראות אג"ח מוניציפליות - או חברות עסקיות, שהאיגרות שלהן נקראות אג"ח קונצרניות.
השוני בין השלושה נובע בעיקר מהסיכון שהמשקיע לוקח. כשמשווים ממשלה לחברה, לממשלה יש סיכוי גבוה בהרבה להצליח להחזיר את החוב שלה. בהשוואה בין חברות, גם הגודל וחוזק המעמד בשוק הם גורם רלוונטי: לחברת סטארט-אפ קטנה יש סיכוי גדול יותר לפשוט רגל מאשר לחברה מבוססת וגדולה. מי שרוצה להשוות בין שתי הקצוות יכול לקרוא בהרחבה על אג"ח ממשלתיות ככלי השקעה סולידי ולראות איך אותו מנגנון בדיוק מתנהג כשהמנפיק הוא המדינה.
עיקרון הבסיס: סולידיות פחות סיכון, פחות תשואה
חשוב לזכור שבאופן כללי, השקעה בטוחה וסולידית יותר שווה רווח נמוך יותר. אין מצב שבו מנפיק חזק ובטוח ישלם ריבית גבוהה כמו מנפיק חלש - אם היה מציע ריבית כזו, הוא היה משלם למשקיעים יותר ממה שהשוק דורש ממנו. לכן, כשאג"ח קונצרנית מסוימת מציעה תשואה גבוהה בצורה בולטת ביחס לאג"ח אחרות באותה תקופה, זה כמעט תמיד אומר שהשוק מתמחר בה סיכון גבוה יותר, ולא שנמצאה כאן מציאה שאף אחד לא שם לב אליה. ההיגיון הזה עובר כחוט השני בכל מכשיר בשוק ההון, וכדאי להכיר אותו עוד לפני הקנייה הראשונה יחד עם נקודות חשובות למשקיע המתחיל בשוק ההון.
איך זה עובד בפועל - ריבית, מדד ותאריך פדיון
כשחברה מנפיקה אג"ח היא קובעת לה מחיר ומגדירה את תנאי ההחזר: ערך הפדיון, אורך התקופה, הריבית השנתית וההצמדה. נניח שחברה מנפיקה איגרת בשווי 1,000 שקלים לתקופה של 5 שנים. משמעות התקופה היא תאריך הפדיון של האיגרת: בעוד 5 שנים מחזיק האג"ח יקבל לידיו את 1,000 השקלים שהחברה לוותה ממנו. זהו ערך הפדיון.
אם כך, איפה הרווח של קונה האג"ח? כאן נכנסת הריבית השנתית. אם הריבית השנתית שנקבעה בהנפקה היא 5%, בכל שנה הרווח על האיגרת יהיה 50 שקלים. נוסף על כך, המדד שאליו האיגרת מוצמדת מאפשר תנודתיות נוספת בתשואה הסופית - תנודתיות שיכולה גם לגרום להפסד למחזיק, אם המדד יורד.
לוח תשלומים לדוגמה - איגרת של 1,000 שקלים ל-5 שנים
הטבלה הבאה מדגימה את תזרים המזומנים של איגרת בערך פדיון 1,000 שקלים, ריבית שנתית 5%, לתקופה של 5 שנים - בלי התחשבות בהצמדה ובמיסוי. זו דוגמה חשבונאית להמחשה בלבד, ולא נתון על אג"ח קיימת בשוק.
שנה
תשלום ריבית (שקלים)
החזר קרן (שקלים)
סך התקבולים באותה שנה (שקלים)
1
50
0
50
2
50
0
50
3
50
0
50
4
50
0
50
5
50
1,000
1,050
סך הכול
250
1,000
1,250
מקור הנתונים הבסיסיים לתמחור ולמסחר באיגרות חוב נסחרות הוא נתוני ניירות הערך של הבורסה לניירות ערך בתל אביב ().
שני מקורות התשואה - הריבית ומחיר הקנייה
הרווח על אג"ח, או בהגדרה המקצועית התשואה, נובע משני היבטים: הריבית וההצמדה שנקבעו בהנפקה, ומחיר הקנייה של האיגרת בבורסה. את ההיבט הראשון קובעת החברה בעת ההנפקה, והוא כתוב וידוע מראש. ההיבט השני נקבע בשוק, משתנה מיום ליום, והוא זה שמבלבל את רוב המשקיעים המתחילים.
ההיבט הראשון: ריבית והצמדה
הריבית השנתית קובעת את התקבול הקבוע, וההצמדה קובעת אם התקבול הזה שומר על כוח הקנייה שלו. באיגרת צמודה, הקרן והריבית עולות ויורדות יחד עם המדד; באיגרת שקלית לא צמודה, הסכום נומינלי וקבוע. בתקופה של אינפלציה גבוהה, איגרת לא צמודה מאבדת ערך ריאלי גם אם שולם עליה כל שקל שהובטח. בתקופה של ירידת מדד, דווקא ההצמדה היא שיכולה לגרום להפסד למחזיק. נתוני המדדים והשווקים הפיננסיים מתפרסמים בין היתר בדף השווקים הפיננסיים של בנק ישראל ().
ההיבט השני: מה קורה כשהאיגרת נסחרת מתחת לערך הפדיון
אג"ח קונצרנית נסחרת בבורסה כמו נייר ערך לכל דבר, והמחיר שלה אינו תלוי רק בערך הפדיון הרשום עליה. אחד הגורמים המשפיעים על המחיר הוא ההיצע והביקוש. כשההיצע גבוה והביקוש נמוך - כלומר החברה הנפיקה הרבה איגרות אבל אין מספיק קונים - המחיר יורד. במצב כזה האיגרת נמכרת במחיר נמוך מערך הפדיון שלה, וזה מגדיל את התשואה של מי שקונה אותה עכשיו.
הדוגמה הבאה ממחישה את ההיגיון: אותה איגרת בדיוק, עם ערך פדיון של 1,000 שקלים וריבית שנתית של 5%, נקנית בשלושה מחירים שונים בשוק.
מחיר הקנייה בשוק (שקלים)
תשלום ריבית שנתי (שקלים)
רווח או הפסד הון עד הפדיון (שקלים)
סך התקבולים עד הפדיון (שקלים)
900
50
100 רווח
1,250
1,000
50
0
1,250
1,100
50
100 הפסד
1,250
סך התקבולים זהה בכל שלוש השורות, אבל ההשקעה ההתחלתית שונה - ולכן מי ששילם 900 שקלים מרוויח יותר ביחס לכסף שהוציא, ומי ששילם 1,100 שקלים מרוויח פחות.
שעבודים ובטוחות - מה בעצם מגן על הכסף
כדי לתת ערובה למשקיעים על החזרת הכסף בסוף התקופה, חלק מהחברות משעבדות נכס שלהן לטובת האג"ח, וכך הופכות אותה לבטוחה יותר עבור הקונה. ישנם סוגים שונים של שעבודים ודרכים שונות להבטיח את החזרת האג"ח, ורובם מבוססים על עיקרון אחד: העדפה של החזר הכספים לבעלי האג"ח על פני משקיעים אחרים בחברה.
מה קורה בפועל אם החברה מגיעה לחדלות פירעון
סדר הנשייה הוא שקובע מי מקבל את כספו ראשון, ובעלי אג"ח מובטחת בשעבוד נמצאים לפני בעלי אג"ח לא מובטחת, ואלה לפני בעלי המניות. בעלי המניות הם האחרונים בתור, ובמקרים רבים לא נשאר להם דבר. לכן אג"ח מובטחת מציעה בדרך כלל ריבית נמוכה יותר מאג"ח של אותה חברה בלי בטוחה - המשקיע מקבל ביטחון גדול יותר, ומשלם עליו בתשואה מופחתת.
סוג המחזיק
מקום בסדר הנשייה
רמת הסיכון
הפיצוי המצופה בתשואה
אג"ח מובטחת בשעבוד נכס
ראשון
הנמוכה מבין השלוש
הנמוך מבין השלושה
אג"ח ללא בטוחה
שני
בינונית
בינוני
בעלי מניות
אחרון
הגבוהה מבין השלוש
הגבוה מבין השלושה, וללא הגבלה כלפי מעלה
אג"ח להמרה מול אג"ח סטרייט
ישנם שני סוגים של אג"ח קונצרניות: כאלה שניתנות להמרה למניות, הנקראות אג"ח להמרה, וכאלה שאינן ניתנות להמרה, הנקראות אג"ח סטרייט. מחזיק באג"ח להמרה יכול, בתנאים שנקבעו בהנפקה, להפוך את החוב שלו למניות של החברה - ואז הוא חדל להיות מלווה והופך לבעל מניות, עם שליטה מסוימת בחברה.
מתי כל אחד מהם מתאים
אג"ח סטרייט היא מכשיר חוב טהור, ואג"ח להמרה היא מכשיר מעורב שמאפשר להשתתף בעלייה של המניה תוך שמירה על מעמד של נושה כל זמן שההמרה לא בוצעה. בתמורה לאפשרות הזו, הריבית על אג"ח להמרה נמוכה בדרך כלל מהריבית על אג"ח סטרייט של אותה חברה. מי שמעדיף תזרים קבוע וצפוי נוטה לסטרייט; מי שמאמין בצמיחת החברה עשוי להעדיף את ההמרה. חשוב לשים לב שהמרה מגדילה את מספר המניות בחברה, ולכן היא עשויה לדלל את בעלי המניות הקיימים - נושא שמוסבר בהרחבה במדריך על דילול מניות.
דירוג אשראי - איך בוחרים איזו אג"ח לקנות
כל חברה שמנפיקה אג"ח מדורגת על ידי חברות דירוג, והדירוג הוא הכלי המרכזי שמאפשר להשוות בין הנפקות שונות. חברות הדירוג מבצעות בדיקה מעמיקה של רמת הסיכון, רמת המינוף, היקף ההנפקה, הבטוחות ופרטים נוספים על החברה המנפיקה בכלל ועל ההנפקה הספציפית בפרט. התוצאה היא מדרג שמאפשר להעמיד שתי איגרות זו מול זו.
מה הדירוג אומר ומה הוא לא אומר
דירוג הוא הערכה של יכולת הפירעון במועד נתון, ולא הבטחה ולא תחזית לתשואה. דירוג יכול להשתנות במהלך חיי האיגרת, לטובה או לרעה, ושינוי דירוג משפיע מיד על מחיר האיגרת בשוק: הורדת דירוג מפילה את המחיר ומעלה את התשואה לפדיון, בדיוק מפני שהשוק דורש פיצוי גדול יותר על הסיכון. שני נתונים נוספים שכדאי לבדוק לצד הדירוג הם משך החיים הממוצע של האיגרת, שקובע את רגישותה לשינויי ריבית, וסחירות - כמה קל יהיה למכור אותה כשיהיה צורך. את נתוני המסחר והסחירות אפשר לראות בדפי המסחר של הבורסה לניירות ערך בתל אביב.
מי מחזיק את האג"ח הקונצרניות בפועל
מרבית האג"ח הקונצרניות מוחזקות על ידי גופים מוסדיים - מנהלי קרנות נאמנות, קופות גמל וקרנות פנסיה - ולא על ידי משקיעים פרטיים. אותם גופים מנהלים את כספם של אלפי לקוחות, ולכל לקוח מותאמת השקעה לפי מאפייניו. זו הסיבה שהדירוג כל כך חשוב: גוף מוסדי חייב כלי אובייקטיבי להשוואה בין מאות הנפקות, ולעיתים הוא מוגבל בתקנון שלו להחזקת אג"ח מעל דירוג מסוים.
מה זה אומר למשקיע הפרטי
גם מי שלא קנה בחייו אג"ח בודדת מחזיק כמעט בוודאות אג"ח קונצרניות דרך קרן הפנסיה או קופת הגמל שלו. לכן, הבנת המכשיר אינה עניין לסוחרים בלבד: היא משפיעה על הקריאה של דוח הפנסיה השנתי ועל ההבנה למה מסלול "סולידי" יכול בכל זאת לרשום שנה שלילית. משקיע פרטי שרוצה חשיפה לאג"ח קונצרניות יכול לעשות זאת בשתי דרכים - קניית איגרות בודדות בבורסה, או קרן שמחזיקה סל רחב של איגרות ומפזרת בכך את סיכון המנפיק הבודד.
חמש טעויות נפוצות
הטעות הנפוצה ביותר היא להתייחס למילה "אג"ח" כאילו היא מילה נרדפת לביטחון, בלי לבדוק מי המנפיק. אג"ח של חברה בקשיים היא מכשיר מסוכן, לפעמים מסוכן יותר ממניה של חברה חזקה. להלן חמש טעויות שחו זרות אצל משקיעים בתחילת הדרך.
הטעויות ומה עושים במקומן
בכל אחת מהטעויות הבאות הפתרון הוא בדיקה אחת פשוטה שנעשית לפני הקנייה, לא אחריה.
לבלבל בין ריבית נקובה לתשואה לפדיון. איגרת שכתוב עליה 5% אבל נקנתה ב-1,100 שקלים מניבה פחות מ-5%. תמיד מסתכלים על התשואה לפדיון ביחס למחיר ששולם בפועל.
להתעלם מההצמדה. איגרת שקלית לא צמודה ואיגרת צמודת מדד יכולות להיראות דומות בדף המסחר ולהתנהג אחרת לגמרי בתקופת אינפלציה.
לרכז את כל הכסף באג"ח של מנפיק אחד. פיזור בין מנפיקים וענפים הוא ההגנה העיקרית מפני אירוע חדלות פירעון בודד.
לרדוף אחרי התשואה הגבוהה בטבלה. תשואה חריגה כלפי מעלה היא כמעט תמיד תמחור של סיכון, לא מציאה שנשכחה.
לשכוח את העמלות. עמלת קנייה, עמלת מכירה ודמי משמרת מכרסמים בתשואה של מכשיר שכל כולו מבוסס על אחוזים בודדים; כדאי להשוות אותן מראש, כמו שעושים בבדיקת עמלות מסחר בבורסה בין הבנקים לבתי ההשקעות.
אלה השאלות שחוזרות הכי הרבה כשמנסים להבין מהן אג"ח קונצרניות.
האם אג"ח קונצרנית היא השקעה סולידית?
היא סולידית ביחס למניה של אותה חברה, כי מחזיק האג"ח עומד לפני בעל המניות בסדר הנשייה. היא אינה סולידית ביחס לאג"ח ממשלתית, כי לממשלה סיכוי גבוה יותר לפרוע את חובה. הסולידיות נקבעת לפי זהות המנפיק והבטוחות, לא לפי סוג המכשיר.
האם אפשר להפסיד כסף באג"ח?
כן, בשלוש דרכים: אם המנפיק אינו פורע את החוב, אם המשקיע מוכר לפני הפדיון במחיר נמוך ממחיר הקנייה, ואם האיגרת צמודה למדד שיורד. גם עלייה בריבית במשק מורידה את מחירי האיגרות הקיימות בשוק.
מה ההבדל בין אג"ח להמרה לאג"ח סטרייט?
אג"ח להמרה ניתנת להמרה למניות של החברה לפי תנאים שנקבעו בהנפקה, ואז המחזיק הופך לבעל מניות. אג"ח סטרייט אינה ניתנת להמרה והיא חוב טהור מתחילתו ועד הפדיון.
למה חשוב דירוג האשראי של ההנפקה?
מפני שהוא הכלי שמאפשר להשוות בין מאות הנפקות שונות באותה סקאלה, אחרי בדיקה של רמת המינוף, הבטוחות והיקף ההנפקה. גופים מוסדיים, שמחזיקים את רוב האג"ח הקונצרניות, נשענים עליו בקבלת ההחלטות.
האם אני מחזיק אג"ח קונצרניות בלי לדעת?
סביר מאוד. קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות נאמנות מחזיקות אג"ח קונצרניות בהיקפים גדולים, כך שכל חוסך שיש לו מוצר פנסיוני חשוף אליהן בעקיפין.
מה עדיף - איגרת בודדת או קרן שמחזיקה סל איגרות?
איגרת בודדת נותנת תאריך פדיון ידוע וסכום ידוע, אבל מרכזת את כל הסיכון במנפיק אחד. קרן מפזרת בין מנפיקים רבים אך אין לה תאריך פדיון, ולכן ערכה תנודתי לאורך זמן. הבחירה תלויה באופק ההשקעה ובצורך בוודאות תזרימית.
סיכום
אג"ח קונצרנית היא הלוואה שחברה לוקחת מהציבור, והתשואה עליה נקבעת משילוב של הריבית וההצמדה שנקבעו בהנפקה יחד עם המחיר שבו נקנתה האיגרת בבורסה. מי שמבין את שני הרכיבים האלה מבין את רוב המכשיר. השאר הוא בדיקת מנפיק: מי לווה את הכסף, מה הדירוג שלו, האם יש בטוחה, ומה מקומו של המחזיק בסדר הנשייה אם הדברים משתבשים. אלה גם השאלות שמבדילות בין אג"ח שנחשבת סולידית לבין אג"ח שמציעה תשואה גבוהה מפני שהיא מסוכנת. מי שרוצה להעמיק הלאה יכול להמשיך מכאן אל עולם המניות ואל ההיגיון שמאחורי אסטרטגיית ההשקעה של וורן באפט, שמבוססת בדיוק על אותה שאלה - מה באמת עומד מאחורי הנייר.
מקורות
הנתונים והמונחים במאמר נבדקו מול המקורות הרשמיים הבאים.
