מניה היא חלק קטן בבעלות על חברה, ולא הלוואה לחברה. לכן אין למחזיק המניה שום תשלום מובטח. קונים מניות רק דרך חשבון ניירות ערך בבנק או בבית השקעות. אי אפשר לקנות מניה נסחרת ישירות מהחברה. קרן על מדד רחב מפזרת את הכסף על מאות חברות. בתיק של 100,000 שקל, קריסה של חברה במשקל של אחוז אחד מורידה רק כ-1,000 שקל. את העלויות מחלקים לשלושה סוגים: עמלות מסחר, דמי ניהול ומס. מס משולם רק כשמוכרים ברווח, ולא על רווח שעדיין "על הנייר".
מי שקונה מניה הופך לשותף זעיר בחברה, ולא למלווה שלה. זה ההבדל המרכזי בין מניה לאיגרת חוב, ומכאן נובע רוב הבלבול של מתחילים. מחזיק איגרת חוב הוא נושה. כלומר, החברה חייבת לו כסף. מובטחים לו ריבית והחזר של הקרן בתאריך ידוע.
מחזיק מניה אינו נושה. אף אחד לא חייב לו דבר. הוא מקבל את החלק היחסי שלו בשווי החברה, יהיה השווי הזה אשר יהיה. מי שמחזיק אחוז מהמניות מחזיק אחוז מהחברה, על הטוב ועל הרע.
המשמעות פועלת לשני הכיוונים. אם החברה מצליחה, בעל המניה נהנה מכל הצמיחה, בלי תקרה. אם החברה נקלעת לקשיים, הוא האחרון בתור. קודם מקבלים את הכסף שלהם הבנקים ומחזיקי האג"ח. רק מה שנשאר מתחלק בין בעלי המניות. בחדלות פירעון, כלומר כשהחברה לא מסוגלת לשלם את חובותיה, לרוב לא נשאר דבר.
יש רק שני מקורות לתשואה במניה, ושניהם אינם מובטחים. חשוב להכיר את שניהם לפני הקנייה הראשונה:
לכן מי שמחפש הכנסה קבועה וידועה מראש לא ימצא אותה במניה. גם חברה שמחלקת דיבידנד כבר שנים לא מתחייבת להמשיך.
כל קנייה של מניה נסחרת עוברת דרך חשבון ניירות ערך, ואין דרך לקנות אותה ישירות מהחברה. החברה מוכרת מניות לציבור רק בהנפקה, כלומר ברגע שבו היא מציעה מניות חדשות. אחרי ההנפקה, המניות עוברות בין משקיעים בבורסה. על ההבדל בין הדרכים שבהן חברה מגייסת כסף אפשר לקרוא במדריך על ההבדלים בין הנפקה פרטית לציבורית.
התהליך עצמו מורכב משלושה שלבים:
מניה זרה מוסיפה לסיכון של החברה גם סיכון של מטבע. מניות ישראליות נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בשקלים. החברות הגדולות בה מרוכזות במדדים כמו מדד תל אביב 35. מניות זרות נסחרות בבורסות בחו"ל, במטבע המקומי של אותה מדינה.
מי שקונה מניה אמריקאית חשוף לשני דברים. הראשון הוא מה שקורה לחברה. השני הוא מה שקורה לדולר מול השקל. גם אם המניה לא זזה, ירידה של הדולר תקטין את השווי בשקלים. ויש עוד הבדלים: שעות מסחר אחרות, כללי דיווח אחרים וכללי מס אחרים.
חלק מהחברות הישראליות נסחרות בשתי בורסות במקביל, בתל אביב ובחו"ל. התופעה הזו מוסברת במדריך על מניות דואליות. מי שמעדיף חשיפה לחו"ל דרך מנהל מקצועי ולא דרך מניות בודדות, יכול לקרוא על קרנות נאמנות זרות.
שתי הדרכים חושפות אתכם לשוק המניות, אבל רק אחת מהן מפזרת את הסיכון בין מאות חברות. זו ההחלטה הראשונה שכדאי לקבל. היא קודמת לבחירה של נייר ערך מסוים.
במניה בודדת בוחרים חברה אחת. נהנים מכל ההצלחה שלה, ונושאים בכל הכישלון שלה. אם החברה מאבדת חצי מערכה, גם התיק מאבד חצי. אם היא מכפילה את ערכה, הרווח מלא גם הוא. מי שמתעניין בחברה מסוימת, כמו בדיון על מניית טבע או על מניית טסלה, צריך לזכור שהוא מהמר על סיפור אחד.
בקרן שעוקבת אחרי מדד, הכסף מתחלק בין כל החברות שבמדד, לפי המשקל של כל אחת. חברה אחת שקורסת פוגעת רק בחלק שלה. במדד של 500 חברות, חברה במשקל של אחוז אחד שמאבדת את כל ערכה מורידה את הקרן באחוז אחד בלבד.
הסבר מלא על המוצר נמצא בסקירה על קרנות מחקות. על המדד האמריקאי הרחב והמוכר ביותר אפשר לקרוא במדריך על מדד S&P 500. מדד ותיק וצר יותר, של 30 חברות בלבד, מוסבר בסקירה על מדד הדאו ג'ונס.
פיזור לא משנה את התשואה הממוצעת, אלא את גודל הנזק כשמשהו משתבש. הטבלה מראה מה קורה לתיק של 100,000 שקל כשחברה אחת בתיק מאבדת את כל ערכה. אותה קריסה, ארבעה מבנים שונים של תיק.
| מבנה ההחזקה | משקל החברה בתיק | שווי אחרי קריסת החברה (שקלים) | ההפסד (שקלים) |
|---|---|---|---|
| מניה אחת בלבד | 100% | 0 | 100,000 |
| חמש מניות במשקל שווה | 20% | 80,000 | 20,000 |
| עשרים מניות במשקל שווה | 5% | 95,000 | 5,000 |
| קרן על מדד רחב | כ-1% | 99,000 | 1,000 |
מקור: חישוב מערכת על תיק של 100,000 שקל, נבדק 03.10.2026.
רוב הירידה בסיכון קורית במעבר ממניה אחת לכמה עשרות מניות. אחרי זה, כל מניה נוספת מוסיפה פחות ופחות הגנה. ההבדל בין מניה אחת לעשרים מניות עצום. ההבדל בין מאתיים למאתיים ועשר כמעט לא מורגש.
לכן קרן על מדד רחב פותרת את הבעיה בפעולה אחת. היא נותנת פיזור על מאות חברות ועל ענפים שונים. אתם לא צריכים לבנות את הפיזור בעצמכם. אתם גם לא משלמים עמלת קנייה נפרדת על כל מניה. מי שבונה עשרים מניות לבד משלם עשרים עמלות קנייה, ובהמשך גם עשרים עמלות מכירה.
הדרך הנפוצה לקנות מדד בבורסה היא קרן סל. ההבדלים בין המונחים הקרובים מוסברים במדריך על תעודות סל, קרנות סל וקרנות מחקות.
תנודתיות היא התנועה בדרך, וסיכון הוא האפשרות שלא תגיעו ליעד. ההבחנה הזו קובעת איך להתייחס לירידות. ירידה של 20% בשוק המניות היא אירוע שחזר על עצמו לאורך ההיסטוריה. השאלה היא לא אם היא תקרה, אלא מה המצב שלכם כשהיא קורית.
דוגמה מהחיים: שתי משפחות מחזיקות כל אחת 100,000 שקל במניות. הראשונה היא זוג צעיר ששוכר דירה וחוסך להון עצמי, ומתכנן לקנות דירה בעוד חצי שנה. השנייה היא זוג הורים בשנות ה-40, שהכסף שלהם מיועד לפרישה בעוד עשרים שנה. השוק יורד ב-20%.
| נתון | זוג שקונה דירה בעוד חצי שנה | הורים שחוסכים לפרישה בעוד 20 שנה |
|---|---|---|
| שווי לפני הירידה | 100,000 שקל | 100,000 שקל |
| שווי אחרי ירידה של 20% | 80,000 שקל | 80,000 שקל |
| זמן עד שצריך את הכסף | 6 חודשים | 20 שנה |
| משמעות הירידה | חסרים 20,000 שקל להון העצמי | תנודה בדרך, אין צורך למכור |
אותה ירידה בדיוק היא נזק ממשי לזוג הראשון, ורק רעש לזוג השני.
מכאן נובע הכלל המעשי החשוב ביותר: כסף שעשוי להידרש בקרוב לא שייך לשוק המניות. לא כי השוק רע. אלא כי אין לכם שליטה על הרגע שבו תצטרכו למכור. הזוג שקונה דירה לא יכול לחכות שהשוק יתאושש, כי המוכר של הדירה לא יחכה.
רוב התשואה של שוקי המניות מתרכזת במספר קטן יחסית של ימי מסחר חזקים. היא לא מתחלקת באופן שווה על פני השנים. רוב הימים זזים מעט, וחלק קטן מהימים עושה את רוב העבודה.
להשלכה הזו יש מחיר מעשי. מי שיוצא מהשוק כדי "לחכות שיירגע" ומתכנן לחזור בזמן הנכון, מסתכן בפספוס של הימים האלה בדיוק. רבים מהם מגיעים סמוך לתקופות של ירידות, כשהפחד בשיא. זו אחת הסיבות שניסיונות לתזמן את השוק נכשלים אצל רוב המשקיעים. מי שרוצה להבין איך מודדים את הפחד בשוק יכול לקרוא על מדד הפחד.
העלויות בהשקעה במניות מתחלקות לשלושה סוגים, ורק אחד מהם נראה בבירור בדף החשבון. כדאי להכיר את שלושתם לפני שבוחרים איפה לפתוח חשבון ובמה להשקיע:
נקודה חשובה במס: משלמים אותו רק במימוש, כלומר במכירה. מניה שעלתה ועדיין לא נמכרה אינה אירוע מס. זו אחת הסיבות שמסחר תכוף יקר יותר ממה שנראה. כל מכירה ברווח מפעילה מס, וכל פעולה מפעילה עמלה.
יעד בנוסח "לעשות כמה שיותר כסף" אינו יעד, והוא הסיבה השכיחה לכך שמשקיעים מתחילים מאבדים משמעת. אחרי שהבנתם את מסגרת הזמן, הגיעה העת להחליט מה בדיוק אתם רוצים מהבורסה. האם מדובר בהשקעה מחזורית לימים ספורים? האם המטרה היא יצירת מקור הכנסה רציף, בדומה לשכר דירה מנכס נדל"ני? האם זו צבירה לטווח ארוך למטרה מוגדרת?
הפתרון לחוסר סדר הוא כתיבת חוזה ביניכם לבין עצמכם, ומרחיקי הלכת אף עושים זאת הלכה למעשה על הנייר. החוזה מאגד בתוכו את האופן שבו אתם משקיעים - התדירות והקשב שמופנה לכך; את הסכומים שאתם מתעתדים להקצות, כמעין מנגנון בקרה מפני איבוד עשתונות; ואת היעדים והמטרות שלשמן נכנסתם מלכתחילה.
אדם שיודע שעליו לרכוש דירה בעוד כשנתיים ומבקש להשקיע חלק מהונו במדדים רחבים, נעזר בתוכנית סדורה כדי לדעת מראש מתי הוא יוצא. הוא יודע מה הוא רוצה משוק ההון, כמה כסף הוא מוכן להקצות, מתי הוא מעוניין למשוך את כספו, ולעניות דעתו כלל רכיבי העלות מול התועלת שכרוכים במהלך מספקים אותו. מי שמתכנן אופק קצר במיוחד בודק לעיתים גם אפשרויות סולידיות יותר כמו קרן כספית שקלית.
חשיבותו של החוזה אינה רק בסדר הטוב, אלא בכך שהוא מספק עוגן הגיוני ברגע שבו הרגש משתלט. קשה להעלות על הכתב את התחושות של אדם שרואה נכסים שצבר בעבודה ובעמל מתכווצים מול ספרות אדומות. מחקרים רבים נכתבו על מבחנים פסיכולוגיים מסוג זה ועל השפעתם, על רקע אופי אנושי שעוצב באינספור שנות אבולוציה שחינכו אותנו להתרחק מסכנה ומאובדן. החזקה במסמך שמאגד את המחשבות ההגיוניות שלכם מהיום שבו יצאתם לדרך עשויה להציל אתכם ברגע הקשה. עם זאת, אל תפחדו לשנות את החוזה בהתאם לשינויים שחלים בחייכם - כל עוד השינוי נעשה בהוראת מה שנמצא בין האוזניים ולא בהוראת מה שנמצא בין הצלעות, מדובר בהחלטה לגיטימית.
חלק אינטגרלי מהליך ההשקעה הוא היכולת לדעת כמה כסף אתם יכולים להקצות לשוק ההון בלי לפגוע בתפקוד השוטף. אם 95% מההון שברשותכם נמצא בשוק ההון, ייתכן שמדובר באתגר שאינכם בנויים לו מבחינת האנרגיה הנפשית שהסיכון יגזול מכם. לעומת זאת, כשמשקיעים סכום שנקבע מראש לאור הצרכים הצפויים בתקופת ההשקעה, קל הרבה יותר להשלים עם התנודות - מתוך הבנה שההחלטה התקבלה על בסיס היגיון, ושהמחיר אינו קבוע ואינו חד-כיווני.
| מצב משק בית | כרית ביטחון נזילה | סכום פנוי להשקעה לטווח ארוך |
|---|---|---|
| הון נזיל של 60,000 ש"ח, הוצאה חודשית 10,000 ש"ח | 30,000 ש"ח (3 חודשי הוצאה) | 30,000 ש"ח |
| הון נזיל של 150,000 ש"ח, הוצאה חודשית 12,000 ש"ח | 48,000 ש"ח (4 חודשי הוצאה) | 102,000 ש"ח |
| הון נזיל של 40,000 ש"ח, רכישת רכב בעוד שנה בעלות 35,000 ש"ח | 35,000 ש"ח מיועדים | 5,000 ש"ח |
הטבלה היא המחשה חשבונית של עיקרון הקצאה, לא המלצה אישית. שיעור כרית הביטחון נקבע לפי יציבות ההכנסה ולפי מחויבויות קרובות.
ככל שאתם פחות מעוניינים בתנודות חריפות, כך גדלה החשיבות של פיזור בין מכשירי השקעה שונים ובין ניירות ערך שנוטים פחות לתנועה חדה. פיזור אינו רק בין מניות שונות, אלא גם בין סוגי נכסים - מניות, אגרות חוב, מכשירים כספיים - ובין אזורים גיאוגרפיים. מדד רחב כמו MSCI World מספק פיזור גיאוגרפי במכשיר אחד, ומדד S&P 500 מספק חשיפה לחברות הגדולות בארצות הברית.
סחירות נמוכה יוצרת דווקא סיכון גדול יותר למשקיע קטן, שכן בנייר דליל כל פקודה בודדת מזיזה את המחיר. כמות המסחר בנייר היא אינדיקטור מרכזי: ככל שפחות אנשים קונים ומוכרים אותו מדי יום, כך הפער בין מחיר קנייה למחיר מכירה גדל והיציאה מהפוזיציה מסובכת יותר. בנוסף, ככל שההשקעה אזוטרית יותר, כך פחות סביר שבעת משבר משקיעים יבחרו להחזיק בה במקום לעבור לחברות מהותיות במשק. כלל האצבע הכללי בהקשר הזה הוא שככל שהסיכון גדל, כך גם התשואה הפוטנציאלית - וגם ההפסד הפוטנציאלי.
הבנק הוא בדרך כלל הגורם היקר ביותר מבחינת עמלות ועלות פעולה, אך הוא גם זה שמטפל עבורכם בניכוי המס במקור. אפשר להשקיע דרך מספר סוגי גופים: הבנק, בתי השקעות מקומיים, וברוקרים עצמאיים בארץ ובחו"ל. ככל שמתרחקים מהמיינסטרים הכלכלי בישראל אל ברוקרים זרים, העלות לפעולה נוטה לרדת.
ברוקרים שאינם מבוססים בישראל אינם מבצעים עבורכם את חישוב המס וקיזוזו, והאחריות לדיווח לרשות המסים נותרת כולה עליכם. לכן שאלת העלות מול התועלת נגזרת מכמות הפעולות שאתם מתעתדים לבצע. משקיע שמבצע שתי פעולות בשנה עשוי להעדיף את הנוחות של ניכוי במקור; מי שמבצע עשרות פעולות ימצא שהחיסכון בעמלות מצדיק את עבודת הדיווח.
| סוג גוף | רמת עמלות יחסית | טיפול במס עבורכם |
|---|---|---|
| בנק ישראלי | הגבוהה ביותר | כן - ניכוי במקור |
| בית השקעות ישראלי | בינונית | כן - ניכוי במקור |
| ברוקר זר | הנמוכה ביותר | לא - דיווח עצמי לרשות המסים |
העמלות המדויקות משתנות בין גוף לגוף ובין מסלול למסלול, ויש לבדוק אותן מול תעריפון הגוף עצמו לפני פתיחת חשבון.
מניות שונות מתנהגות אחרת, בעיקר בגלל גודל החברה, הבשלות של העסק והזכויות שהמניה נותנת. יש שלוש הבחנות מעשיות שכדאי להכיר:
הפקדה קבועה לאורך שנים מצטברת לסכום גדול יותר ממה שנראה במבט ראשון. מי שמפקיד 1,000 שקל בחודש במשך עשרים שנה מפקיד מכיסו 240,000 שקל. בהנחה של תשואה שנתית ממוצעת של 6% נטו, החיסכון מגיע לכ-460,000 שקל. זה כ-220,000 שקל מעבר לסכום שהופקד. ההנחה נועדה להמחשה בלבד, והיא אינה תחזית. תשואה בפועל משתנה משנה לשנה, ויכולה להיות גם שלילית.
דוגמה מהחיים: שני הורים רוצים לחסוך לחתונה או לדירה של הילד. אחת מתחילה ביום שהילד נולד, עם 1,000 שקל בחודש. השני מתחיל כשהילד בן 10, ומפקיד כפול, 2,000 שקל בחודש, כדי "להשלים פער". שניהם מגיעים לגיל 20 של הילד אחרי שהפקידו בדיוק אותו סכום.
| נתון | מתחילה בלידה | מתחיל בגיל 10 |
|---|---|---|
| הפקדה חודשית | 1,000 שקל | 2,000 שקל |
| שנות חיסכון | 20 | 10 |
| סך ההפקדות | 240,000 שקל | 240,000 שקל |
| שווי משוער בגיל 20 (6% נטו) | כ-460,000 שקל | כ-328,000 שקל |
| תוספת מעבר להפקדות | כ-220,000 שקל | כ-88,000 שקל |
ההתחלה המוקדמת שווה יותר מהכפלת ההפקדה החודשית.
מה זה אומר בפועל לאותה משפחה? רוב התוספת נצברה בעשור השני, על כסף שהופקד בעשור הראשון. ההורה שהתחיל מאוחר שילם אותו סכום, והתאמץ פי שניים בכל חודש, וקיבל פחות. אין צורך להתחיל עם סכום גדול. צריך להתחיל מוקדם ולהתמיד.
הסדר הנכון מתחיל בשאלות שיש עליהן תשובה ודאית, ורק בסוף מגיע לשאלה מה לקנות. רוב המתחילים עושים בדיוק הפוך. הם בוחרים מניה, ורק אחר כך שואלים אם הכסף בכלל פנוי. אלה השלבים לפי הסדר:
רוב ההפסדים של מתחילים נובעים ממבנה התיק ומהתנהגות בירידה, ולא מבחירה של מניה גרועה. אלה שש הטעויות שחוזרות הכי הרבה:
שימו לב שרק טעות אחת מהשש קשורה לבחירת נייר ערך. כל השאר קשורות להחלטות שנמצאות בשליטה מלאה שלכם, עוד לפני הקנייה.
אלה השאלות שמתחילים שואלים הכי הרבה לפני שהם פותחים חשבון. התשובות קצרות, וכל אחת עומדת בפני עצמה.
אין סכום מינימום בחוק, אבל בסכומים קטנים מאוד עמלת המינימום עלולה להיות חלק גדול מההשקעה. לכן בדקו את עמלת המינימום של הגוף לפני שאתם מתחילים. לפעמים עדיף לצבור סכום מעט גדול יותר, שבו העמלה הופכת לזניחה. אפשרות אחרת היא הוראת קבע לקרן, שבה לפעמים אין עמלת קנייה על כל הפקדה.
קנייה בסכומים קבועים לאורך זמן מקטינה את ההשפעה של יום הכניסה, אבל לא מבטיחה תוצאה טובה יותר. היתרון העיקרי שלה הוא התנהגותי. קל יותר להתמיד בה. היא גם חוסכת את הלחץ של בחירת יום כניסה אחד, ואת החרטה אם השוק ירד למחרת.
חברות נסחרות בישראל חייבות לדווח לציבור, והדיווחים מתפרסמים במערכות הרשמיות של רשות ניירות ערך ושל הבורסה בתל אביב. יש דיווח מיידי על אירועים חשובים ודיווח תקופתי, כמו דוחות כספיים. אלה המקורות הראשוניים. כל סיכום או פרשנות במקום אחר מבוססים עליהם, ולפעמים מפספסים פרטים.
קרן סל נקנית ונמכרת בבורסה כמו מניה, אבל היא מחזיקה סל של ניירות ערך ולא חברה אחת. אפשר לקנות ולמכור אותה במהלך יום המסחר. פעולת הקנייה נראית אותו דבר. מה שקונים שונה לגמרי: במקום בעלות בחברה אחת, מקבלים חלק יחסי בכל החברות שבסל. הרחבה נמצאת במדריך על קרנות עוקבות.
מעקב יומי לא משפר את התוצאה, ולרוב פוגע בה. הוא מגדיל את הסיכוי שתעשו פעולה מיותרת בתגובה לתנודה זמנית. למי שמשקיע לטווח ארוך, בדיקה פעם ברבעון או פעם בחצי שנה מספיקה. המטרה היא לוודא שהתיק עדיין מתאים ליעד ולרמת הסיכון. בדיקות תכופות יותר מייצרות בעיקר לחץ.
מחיקה מהמסחר לא מבטלת את הבעלות, אבל פוגעת קשות בנזילות. נזילות היא היכולת למכור מהר ובמחיר הוגן. קשה מאוד למכור נייר שלא נסחר. לכן נזילות היא שיקול בפני עצמו, במיוחד בחברות קטנות שבהן נסחרות כמויות קטנות.
אפשר ללמוד על השוק בלי לסכן את רוב החיסכון על חברה אחת. מי שרוצה להתנסות יכול להחזיק את רוב הכסף בקרן מפוזרת, ולהקדיש סכום קטן בלבד למניות בודדות. כך טעות של מתחילים נשארת שיעור זול, ולא פוגעת ביעד הגדול.
שיעור מס רווחי הון ליחיד על רווח ריאלי מניירות ערך עומד על 25%. בחשבון המנוהל בישראל המס מנוכה בדרך כלל במקור על ידי הגוף המנהל, ובחשבון אצל ברוקר זר האחריות לדיווח היא של המשקיע עצמו.
כן, ורבים מתחילים דווקא בחשיפה מקומית דרך מדדים מובילים בבורסה בתל אביב. עמוד מדד תל אביב 35 מסביר אילו חברות נכללות ואיך המדד מחושב. נתוני מסחר מעודכנים מפורסמים באתר הבורסה לניירות ערך.
הדבר הראשון הוא לחזור לתוכנית שכתבתם ולבדוק אם קרה משהו שהוגדר מראש כעילה לשינוי. אם לא - ירידה כשלעצמה אינה סיבה לפעולה. אם כן - השינוי נעשה בשיקול דעת, לא בתגובה מיידית למסך.
שלושה דברים קובעים את התוצאה בהשקעה במניות: טווח הזמן, הפיזור והעלויות. ושלושתם בשליטה שלכם. בחירה של מניה מנצחת לא בשליטה שלכם. אף אחד לא יודע מראש מה יקרה בשוק בשנה הקרובה.
למתחילים, הדרך הפשוטה ביותר להיכנס לשוק היא קרן על מדד רחב, בעלות נמוכה, עם טווח ארוך והפקדות קבועות. זו לא הדרך המרגשת ביותר. היא הדרך שדורשת הכי מעט החלטות לאורך הזמן, ובדיוק זה היתרון שלה. כמו בדוגמה של ההורים שחוסכים לילד, מה שעושה את ההבדל הוא לא הבחירה החכמה, אלא ההתחלה המוקדמת וההתמדה.
המידע במאמר הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו המלצה לקנות נייר ערך כלשהו, ואינו מותאם לנסיבות האישיות של אף קורא.
הנתונים והכללים במאמר נשענים על גופים רשמיים בלבד. הדוגמאות המספריות הן חישובים להמחשה, ולא נתוני שוק.
כל המקורות נבדקו ב-16.10.2026.